1

 

 

תובענה כספית שעניינה הפרה נטענת של הסכם בלעדיות לשיווק מוצרי הנתבעות בארץ.

הצדדים לתובענה

התובעת היא חברה פרטית המפעילה רשת חנויות לממכר מוצרי אופטיקה. במקביל וכחלק בלתי נפרד מפעילות התובעת, קיימות שתי חברות משפחתיות נוספות: חברת "אופטיקה הלפרין לצעירים" וחברת "אחים הלפרין - אופטיקה (2000)". שלוש החברות פועלות תחת השם "אופטיקה הלפרין" (להלן - התובעת או אופטיקה הלפרין), ומפעילות יחד רשת של כ- 120 סניפים. בראש התובעת, עומד מר יעקב הלפרין (להלן - יעקב), הפועל מטעמן של שלוש החברות בהתקשרות מול הנתבעות.

נתבעת 1 (להלן - לוקסאוטיקה או נתבעת 1) היא חברה ציבורית הרשומה באיטליה ועוסקת ביצור, שיווק והפצה של משקפי שמש ומסגרות ראיה אופטיות תחת מספר מותגים בעלי שם עולמי.

נתבעת 2 (להלן - לוקסאוטיקה ישראל או נתבעת 2) היא חברה פרטית הרשומה בישראל, ואשר כל מניותיה מוחזקות על ידי נתבעת 1. נתבעת 2 היא נציגתה ושלוחתה של נתבעת 1 בישראל והיא הגוף המקשר בין נתבעת 1 לבין התובעת.

רקע עובדתי

בתקופה הרלוונטית לתובענה הצדדים ניהלו ביניהם יחסי מסחר, במסגרתם רכשה התובעת מהנתבעות מוצרי אופטיקה לצורך שיווקם ומכירתם בישראל. עיקר רכישותיה של התובעת היו של מסגרות ראיה ומשקפי שמש מ"סטוקים" של הנתבעות, במחירים נמוכים, ממותגים יוקרתיים שונים כגון פראדה ורסאצ'ה Ray Ban, דולצ'ה וגבאנה ועוד (להלן - סטוקים).

2

במסגרת ניסיונן של הנתבעות להגביר את השיווק והמכירות של מותג המשקפיים Ray Ban אופטי (להלן - RX) ולאור כוחה של התובעת בשוק, הציעו הנתבעות לתובעת, זכות שיווק בלעדית במותג RX. מספר הצעות מסחריות, שהציגו הנתבעות בפני התובעת, נדחו על ידה.

במהלך חודש מאי 2009 או בסמוך לכך הועלתה הצעה נוספת למתן בלעדיות במותג RX. הוצע, שנתבעת 1 תייצר עבור התובעת מסגרת אופטית בדגם אחד, מיוחד ובלעדי של המותג Ray Ban (להלן - פרוטוטיפ), אשר אותו הייתה אמורה התובעת לרכוש בשלב הראשון בכמות של 3,000 יחידות, במטרה להגיע ליעד של 10,000 יחידות בתקופה של שנה. מטעמים שונים גם עסקה זו לא יצאה לפועל.

ביום 7.7.2009 נפגש יעקב עם נציגי הנתבעת, מר ג'וזפה לבוריה, האחראי על הסטוקים בנתבעת 1 וגב' גלי וידר, מנהלת מכירות בנתבעת 2 (להלן בהתאמה - ג'וזפה ו-גלי) בסדיקו, איטליה (להלן - פגישת סדיקו). מטרת הפגישה, כפי שנקבעה בין הצדדים, הייתה, רכישת מלאי מסגרות חדש של סטוקים.

עקב תקלה, לא ניתן היה להציג בפני יעקב את מלאי הסטוקים. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי אופיה ומטרתה האמיתית של הפגישה. אולם אין מחלוקת, שבמסגרת אותה פגישה הציע ג'וזפה ליעקב, שהתובעת תקבל בלעדיות בשיווק 5 דגמי RX, לבחירתו של יעקב, במחיר נמוך. אותה הזמנה קיבלה את הכינוי G-ORDER (להלן - GO). יעקב קיבל את ההצעה וביצע במעמד זה הזמנה לרכישת כ- 8,000 יחידות.

ביום 14.7.2009 נפגש יעקב עם נציגי הנתבעות במשרדי התובעת בישראל. במעמד הפגישה נכחו מנכ"ל נתבעת 2, מר דוידה איירי (להלן - דוידה) ומנהל המכירות האזורי האחראי על ישראל בנתבעת 1 - מר מסימו רנון (להלן - מסימו). במהלך הפגישה נדונו התנאים לזכות הבלעדיות בשיווק מסגרות RX בישראל. על בסיס הסכמות הצדדים, ניסחו הנתבעות טיוטת הסכם בלעדיות בכתב.

ביום 15.7.2009 בעת שיחות טלפון שניהלו יעקב וגלי, בוצעו בטיוטת הסכם הבלעדיות מספר שינויים, שאושרו על ידי דוידה ומסימו.

ביום 16.7.2009 נפגש יעקב עם גלי במשרדי התובעת. הצדדים חתמו על הסכם הבלעדיות בכתב (להלן - הסכם בכתב או הסכם הבלעדיות), שתוכנו כדלהלן (טעויות הכתיב והמחיקות -במקור; ההדגשות משקפות את התוספות בכתב במקור):

3

 

ביום 31.1.2010, ערכו הצדדים טקס השקת מסגרות RX בבלעדיות של התובעת. נציג נתבעת 1, מסימו, נכח בטקס.

ביום 24.10.2010, הודיעו הנתבעות לתובעת, שהסכם הבלעדיות מבוטל. הסיבה לביטול, כפי שהוצגה על ידי נציגי הנתבעות היא, אי עמידת התובעת ביעד של 20,000 יחידות.

נציגי הנתבעות הציגו בפני התובעת אפשרות לשמור על זכות הבלעדיות בשנת 2011 בכפוף לרכישת כ- 8,000 מסגרות נוספות, בהנחה שונה מזו שנקבעה בהסכמים. התובעת דחתה את ההצעה.

מכאן ואילך, נחלקים הצדדים בגרסאותיהם. עיקר המחלוקת נוגעת לפגישת הצדדים בסדיקו ולהשלכות פגישה זו על ההתקשרות בין הצדדים בעניין הסכם הבלעדיות.

לטענת התובעת, הצדדים התקשרו בהסכם הבלעדיות כבר בפגישת סדיקו ביום 7.7.2009, לפיו, הוקנתה לתובעת זכות שיווק בלעדית על מסגרות משקפיים RX, לתקופה בת שלוש שנים לפחות, בכפוף להתחייבותה לרכוש מדי שנה 20,000 יחידות (להלן - כמות היעד) בממוצע, כאשר הזמנת ה- GO, מהווה חלק בלתי נפרד מעסקת הבלעדיות ונכללת בכמות היעד.

4

מנגד, טוענות הנתבעות, כי בפגישת סדיקו לא הגיעו הצדדים להסכמות מחייבות. ההסכמות היחידות המחייבות הן אלו הקבועות בהסכם הבלעדיות בכתב מיום 16.7.2009. לטענתן, תוקף הבלעדיות הוא לשנה אחת בלבד עם אפשרות הארכה של שנה נוספת, בכפוף לעמידה בתנאי ההסכם ובפרט עמידה בכמות היעד. הנתבעות שוללות את טענת התובעת בדבר "ממוצע" היעד ומוסיפות, שהיעד הוא של 20,000 לשנה קלנדרית. כמות היעד מתייחסת למסגרות מסוג RX מתוך הקטלוג/קולקציה בלבד, ואינה כוללת את הזמנת ה- GO.

תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, הצדדים התקשרו בהסכם הבלעדיות כבר בפגישת סדיקו ביום 7.7.2009 (להלן - ההסכם בעל פה), וביום 16.7.2009 עוגנו הסכמות אלה בהסכם הבלעדיות. התובעת מוסיפה, שההסכם נעדר פרטים מסוימים שהוסכמו בפגישת סדיקו, אך בהתבסס על יחסי האמון בין הצדדים, לא ראו צורך להעלותם על הכתב.

ביום 24.10.2010, בטרם הסתיימה שנת הבלעדיות הראשונה ובניגוד להסכמות הצדדים, הודיעו הנתבעות לתובעת על החלטתן לבטל את הסכם הבלעדיות מהטעם, שהתובעת לא עמדה ביעד המטרה.

לטענת התובעת, החל ממועד כריתת ההסכם בעל פה בפגישת סדיקו ועד לחודש נובמבר 2010 רכשה מהנתבעות 30,240 יחידות ולמעשה, עברה את כמות היעד שנקבעה בהסכם.

כוונות הצדדים בהסכם שבעל פה, כפי שמצאה ביטוי בהסכם בכתב, היא לכלול את הזמנת ה-GO בכמות היעד. התובעת מוסיפה שעל בסיס כוונה זו של הצדדים, בוצעה הזמנה כבר במעמד הפגישה בסדיקו של כ-8,000 מסגרות.

עוד טוענת התובעת, כי תקופת הבלעדיות שנקבעה בהסכם תחילתה בפועל ביום 1.1.2010 וההזמנות שבוצעו בפגישת סדיקו נכללות בכמות היעד המוסכמת. התובעת מוסיפה, שהוסכם בין הצדדים כי אם התובעת לא תרכוש 20,000 יחידות אלא כמות פחותה, ובפרט בשנה הראשונה, הרי שהדבר לא יהווה כישלון של העסקה ולא ייראה כהפרת חיוב של התובעת, כיוון שהצדדים צפו שייתכן שהתובעת לא תעמוד בכמות המטרה. לפיכך, כמות היעד תיבחן לאורך תקופה של שלוש שנים.

באשר להחלטת הנתבעות לבטל את הסכם הבלעדיות טוענת התובעת, שהסיבה לביטול אינה נוגעת לכמות היעד, אשר ממילא עמדה בה, אלא ברצונן של הנתבעות למכור את מסגרות ה-RX באופן עצמאי וישיר ללא תיווך התובעת. התובעת מציינת, שהיחסים בינה לבין הנתבעות עלו על שרטון בשל החלטתה העקרונית למכור את מוצריה השונים במחירים סבירים והגונים ובכלל זה גם את מוצרי היוקרה של הנתבעות. לאחר שהתובעת פעלה להכנסת המותג של הנתבעות לשוק, לנתבעות לא היה עוד צורך בתובעת. כלשון התובעת: "הכושי עשה את שלו". בשל כך החליטו הנתבעות, לקחת ממנה את הבלעדיות.

לטענת התובעת, הנתבעות הפרו את מערכת ההבנות וההסכמים בין הצדדים וגרמו לתובעת לאבדן רווחים צפויים בגין שיווק מסגרות RX ולאבדן כל השקעותיה, לרבות השקעותיה במיתוג ובפרסום. הנתבעות עשו זאת תוך שהן מתעשרות על חשבון התובעת ומנכסות לעצמן את כל הרווחים העתידיים אותם הייתה התובעת אמורה להרוויח, לולא הנתבעות הפרו את הסכם הבלעדיות.

התובעת אומדת את נזקיה בסך של 15 מיליון ₪, ומבקשת לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, באובדן רווחיה ונזקיה של התובעת וכן להשבת הכספים בהם זכו הנתבעות שלא ביושר ושלא במשפט.

בהתאם לכך, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעות לתת דין וחשבון מלא אודות מספר המסגרות אותן מכרו ורווחיהן ממכירות אלה, החל מיום חתימת ההסכם ביולי 2009 ועד ליום 31.12.2012. כן עותרות לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, להעביר לתובעת את סכום הרווחים אותם הפיקו.

תמצית טענות הנתבעות

5

הנתבעות עומדות על שינוי גרסאות שביצעה התובעת בכתב התובענה המתוקן וטוענות, שהתובעת מציגה עובדות חדשות, הסותרות את כתב התובענה המקורי. שינוי הגרסה מהווה משום "גרסהכבושה" המצביע על חוסר מהימנות התובעת.

באשר לצירוף נתבעת 1 לתובענה, טוענות הנתבעות, שלוקסאוטיקה ישראל (נתבעת 2) היא החתומה על הסכם הבלעדיות עם התובעת וצירופה של נתבעת 1, שהיא חברת האם, לתובענה, נעשה מטעמים זרים וללא כל בסיס ענייני. על כן, יש לדחות את התובענה נגדה על הסף.

לעניין פגישת סדיקו טוענות הנתבעות, שג'וזפה כלל לא היה מוסמך להציע בלעדיות לתובעת או להגיע עמה להסכמות כלשהן. עובדה אשר הייתה ידועה לתובעת. ממילא, ההסכם בכתב מיום 16.7.2009, מאוחר להסכמות שנעשו בסדיקו ועל כן הוא הקובע והמחייב. הנתבעות מוסיפות, שההסכם בכתב נחתם לאחר משא ומתן שהתנהל בין התובעת לבין מסימו, גלי ודוידה.

ההסכם בכתב קובע מתן בלעדיות לתובעת לשיווק מסגרות RX לשנה אחת בלבד, עם אפשרות להארכה בשנה נוספת בכפוף לעמידה בתנאי ההסכם. לשון ההסכם קובעת, שתנאי להארכת תקופת הבלעדיות הוא רכישת כמות של 20,000 מסגרות במשך שנת 2010. הנתבעות שוללות את טענת התובעת בדבר "ממוצע" כמות היעד ומוסיפות, שכמות היעד היא לשנה קלנדרית מיום תחילת הבלעדיות ב- 1.1.2010, ואין הכוונה לממוצע אשר ייבחן על פני תקופה של 3 שנים. כמות היעד היא כמות של הזמנות ללא קשר להיקף האספקה או להיקף המכירות בפועל בישראל. התובעת, כך נטען, לא עמדה בתנאי זה.

ככל שהייתה התובעת עומדת בכמות היעד של 20,000 הזמנות מתוך הקטלוג/קולקציה, וביתר תנאיהבלעדיות, הבלעדיות הייתה מוארכת לשנה אחת בלבד, שנת 2011. לא הייתה כל התחייבות מצד הנתבעות מעבר לתקופה זו ושנת 2012 כלל לא היוותה חלק מההסכמות בין הצדדים.

הנתבעות מוסיפות, כי שלא כטענת התובעת, עסקת ה- GO לא נכללת בכמות היעד. לשיטתן, כמות היעד מתייחסת להזמנת מסגרות RX מתוך הקטלוג/קולקציה בלבד.

הנתבעות הציעו לתובעת להמשיך ולהחזיק בבלעדיות גם בשנת 2011, בתנאי שתרכוש עד סוף שנת 2010, 8,000 מסגרות RX כמתחייב בהסכם. התובעת סירבה להצעת הנתבעות. חרף זאת ולפנים משורת הדין נהנתה התובעת מזכות הבלעדיות עד חודש יוני 2011 לרבות 40% על מסגרות מסוג RayBan.

באשר לנזקים להם טוענת התובעת משיבות הנתבעות, כי סיום הבלעדיות לא הניב למי מהנתבעות רווח עדיף ביחס למצב שבו הייתה התובעת מקיימת את הוראות הסכם הבלעדיות. על כן, אף אחת מהנתבעות לא "התעשרה על חשבון התובעת". לתובעת לא נגרם נזק, שכן היא יכולה לבצע ייבוא מקביל של המסגרות האופטיות.

תשובת התובעת

לעניין שינוי הגרסאות והטענה בדבר "גרסה כבושה" טוענת התובעת, שהעובדות בכתב התובענה המתוקן אינן סותרות את הגרסאות בכתב התובענה המקורי. לכל היותר מדובר בהוספת עובדות ופירוט יתר של העובדות.

6

לטענת התובעת, ההסכמות וההבנות שהתקבלו בסדיקו, קיבלו גושפנקא ואישור מוסמך מטעם נתבעת 1 כבר במעמד הפגישה במסגרת שיחת טלפון ולאחר מכן בהסכם בכתב. לשיטתה, אין סתירה בין ההסכם שבכתב לבין ההסכם שבעל פה. מדובר במערכת אחת של הסכמות הנובעת ומבוססת על ההסכמות בעל פה שהתקבלו בסדיקו. ההסכם שבכתב מהווה אשרור נוסף בכתב של עיקר ההסכמות שהתקבלו בסדיקו, ויש לפרש את ההסכם הכתוב על פי ההסכמות בעל פה וההבנות שהתקבלו בסדיקו.

באשר למועד ממנו יש למנות את ההזמנות לצורך עמידה בכמות היעד, טוענת התובעת, שיש לבצע הבחנה בין הבלעדיות בפועל לבין מועד אספקת ההזמנות. לשיטתה, מועד תחילת תקופת הבלעדיות הוא ביום 1.1.2010 ומציינת ששינוי המועד נעשה לבקשתה (במקור זה היה מיום חתימת ההסכם). אף על פי כן, לאור העובדה שאספקת ההזמנות בפועל נעשתה מספר חודשים לאחר ההזמנה (דבר מקובל וידוע בתחום עיסוקם של הצדדים), יש לקחת בחישוב כמות היעד את ההזמנות שבוצעו קודם, החל מיום פגישת סדיקו.

באשר לטענת הנתבעות, שהתובעת נהנתה מבלעדיות ומהנחה של 40% עד סוף יוני 2010, השיבה התובעת, כי שיעור ההנחה לאחר ינואר 2011 ירד ל-28% ולא נהנתה עוד משיעורי ההנחות שבמסגרת ההסכמות. התובעת מוסיפה, כי הנתבעות פעלו למניעת שיווק המותג והציבו מכשולים בפני התובעת, כדי שזו לא תוכל להוסיף ולשווקו, במטרה שתוותר על הבלעדיות.

כך שללו הנתבעות את זכות הבלעדיות של התובעת וגרמו לאבדן רווחיה הצפויים.

יתרה מכך, גם הבלעדיות שהוצעה לה לשנת 2011, הייתה לכאורה ולמראית עין בלבד, שכן היא הייתה כפופה לחתימת הסכם חדש ותנאים חדשים שכלל לא הוסכמו ובביטול כל ההבנות הקודמות. מתן הבלעדיות לתקופה הנוספת הייתה מותנית בוויתור התובעת על טענותיה בגין נזקים שנגרמו לה.

לעניין הקטנת הנזק על ידי ייבוא מקביל הסבירה התובעת, שמדובר ברעיון שאינו בר ביצוע, כיוון שביבוא מקביל לא ניתן לרכוש את כל סוגי המודלים, אלא מתוך מלאי מצומצם, וכן לא מדובר בהכרח על אספקה רציפה של המוצר. מעבר לכך, לטענת התובעת, יבוא מקביל כלל אינו חל על מסגרות אופטיות. התובעת הוסיפה, שניסיונותיה לפנות למשווקים אחרים לרכישת מסגרות אופטיות, סוכלו על ידי הנתבעות.

דיון

היעדר יריבות

הנתבעות טוענות, שיש לדחות על הסף את התובענה נגד נתבעת 1 בשל היעדר יריבות. לטענתן, לוקסאוטיקה ישראל היא החתומה על הסכם הבלעדיות עם התובעת וצירופה של נתבעת 1 לתובענה, נעשה מטעמים זרים וללא כל בסיס ענייני.

טענות הנתבעות בעניין זה נדחות. לא זו בלבד שאין מקום לקבלת הטענה אלא, שלא הייתה הצדקה להעלותה לכתחילה. הנתבעות לקחו חלק פעיל וישיר בההסכמות עם התובעת. מסימו, שכיהן בתקופה הרלוונטית לתובענה כמנהל בכיר בנתבעת 1, היה זה שנפגש עם יעקב בפגישת הצדדים בישראל לצורך "סגירת" תנאי עסקת הבלעדיות. הגם שגלי חתומה בפועל על ההסכם, הרי שחתימה זו נעשתה באישורו ולאחר מתן ייפוי כוח של מסימו. כל ההסכמות שהתקבלו היו כפופות לאישורו. כפי שהעיד בחקירתו הנגדית:

"Q. …And as I understand in this meeting you gave, you spoke about exclusivity of all brands?

7

A. The purpose of the meeting, what happened in the meeting, what we discussed, the G order, the approval of the G order which would be up to me.

Q. Sorry, the?

A. Approval of the G order.

Q. Yes.

A. Only and solely belong to me, and we discussed about the potential exclusivity, term of payment, delivery and target for the following year. Rayban frames".

(עמ' 584 לפרוטוקול)

שינויי גרסאות

לטענת הנתבעות, התיקונים בכתב התובענה נועדו לייצר גרסה עובדתית חדשה, שתתמודד עם טענות ההגנה. כך למשל, בכתב התובענה המתוקן, בניסיון להתגבר על העובדה, שההסכם בכתב מאוחר להסכם בעל פה (הנטען על ידי התובעת),הוסיפה התובעת טענה חדשה לפיה, לאחר ההסכם בכתב, נכרתו, כביכול, עוד שני הסכמים בעל פה, וכי בפגישות שקיימו יעקב ומסימו בחודשים ספטמבר 2009 וינואר 2010 אשרר מסימו את תוכן ההסכם בעל פה.

באופן דומה, בניסיוןלהתגברעלהעובדה, שהתובעת לא הזמינה 20,000 יחידות בשנה, על פי המוסכם (כך נטען על ידי הנתבעות), התובעת העלתה טענה חדשה לפיה, לצורך הארכת הבלעדיות היה עליה להזמין 20,000 יחידות בשנה, בממוצע בשלוש שנים.

התובעת השיבה, כי העובדות בכתב התובענה המתוקן אינן סותרות את כתב התובענה המקורי, ולכל היותר מדובר בהוספת עובדות ופירוט. לעניין אשרור ההסכם שבעל פה על ידי מסימו בפגישות מאוחרות יותר טוענת התובעת, שממילא היא מסתמכת על ההסכמות שבעל פה. התוספת לעניין ההסכמות שבעל פה עם מסימו נועדה לחזק את גרסתה לעניין קיומו ונפקותו של הסכם שבעל פה, שזו כאמור טענתה המרכזית, ואשר הועלתה כבר בכתב התובענה מקורי. באשר להוספת הטענה לעניין כמות היעד טוענת התובעת, שמדובר בתוספת שאינה סותרת את כתב התובענה המקורי, אלא בתוספת שנועדה להבהיר את דרך החישוב ומהווה דיוק יתר בטענות. בכתב התובענה המקורי נטען, שתקופת הבלעדיות נקבעה למשך 3 שנים, המתחדשת פעם אחר פעם, ולכן חישוב הכמות "מחוייב" להיות "בממוצע", אחרת לא תהא כל משמעות לתקופה המוסכמת של 3 שנים, כך לטענתה.

טענות הנתבעות בעניין זה נדחות. בשים לב להחלטת כב' השופטת ע' ברון ולביקורת אותה הפנתה כלפי התובעת וכן להוצאות שהוטלו על התובעת, ניתנה לנתבעות אפשרות לתקן את כתב ההגנה מטעמן ולהתמודד עם גרסאות התובעת הן בכתב ההגנה והן באמצעות חקירה נגדית של עדי התובעת. לאחר שמיעת העדויות ועיון במסמכים ובראיות הצדדים שוכנעתי, שהתיקונים שבוצעו בכתב התובענה, אינם יורדים ללב המחלוקת, אלא מהווים חידודים והבהרות לטענות קיימות, שהועלו בכתב התובענה המקורי. גרסת התובעת נתמכת במסמכים אשר יש לעמוד על טיבם ומהותם ויש לבחון את טענות הצדדים לגופן.

ההסכמות בפגישת סדיקו

טענתה המרכזית של התובעת היא, שבין הצדדים נכרת הסכם בלעדיות מחייב בעל פה, בפגישת סדיקו ביום 7.7.2009. לטענת התובעת, באותו מעמד סוכמו בין יעקב לבין ג'וזפה, בעל פה, התנאים המסחריים לשיווק מסגרות RX בבלעדיות על ידי התובעת.

8

הנתבעות מכחישות קיומו של הסכם בעל פה וטוענות, שהפגישה בסדיקו נועדה לרכישת מסגרות מתוך מלאי "הסטוקים". הכוונה במכירת סטוקים היא למכירת מסגרות מדגמים שהייצור שלהם הופסק ולמוצרים ממלאי ישן במחיר מוזל. הנתבעות מאשרות, שבאותה פגישה אמנם סוכמה עקרונית (ובכפוף לאישור) עסקת ה- GO, אך לא עסקת בלעדיות לשיווק מסגרות RX. הנתבעות מוסיפות, כי ממילא ג'וזפה לא היה מוסמך להתקשר בשם לוקסאוטיקה. עובדה שהייתה ידועה לתובעת. כל הבנה כזו או אחרת אליה הגיעה התובעת עם ג'וזפה, הייתה כפופה לאישורו של מסימו. לשיטתן, ההסכמות היחידות אשר חלות ומחייבות את הצדדים לעניין עסקת הבלעדיות, הן אלו הקבועות בהסכם בכתב מיום 16.7.2009.

התובעת עמדה על כך, שפגישת סדיקו הייתה למעשה "אמבוש" של הנתבעות על התובעת, כדי לשכנע אותה לקבל עליה את הבלעדיות בשיווק מסגרות RX. לטענת התובעת, מטרת הפגישה אכן הייתה הסטוקים, וכלל לא הייתה מטרה מוקדמת לדון בהצעת בלעדיות למודל כזה או אחר (סעיף 70 לתצהיר יעקב). אלא שלאחר שהתברר, שיש בעיה עם מלאי הסטוקים של הנתבעות ולא ניתן היה להציג בפני יעקב את הסטוקים, הפכה הפגישה להיות פגישה שעיקרה עסקת בלעדיות לתובעת בשיווק מסגרות RX.

בחקירה נגדית עמדה גלי על טיבה ומהותה של פגישת סדיקו:

"ת. ... הפגישה היתה על סטוקים אבל בכל הזמן שקדם לפגישה הזאתי אנחנו גם ניסינו לדבר עם יענקל'ה על ריי-באן אופטי בבלעדיות.

ש. מה זאת אומרת ניסיתם לדבר איתו?

ת. זאת אומרת שהיה על זה דיבור כמו שהראית לי במסמך הראשון, אוקי, וכל הזמן אנחנו ניסינו שהוא ייקח את זה, רצינו שייקח את הבלעדיות על זה. אבל מטרת הפגישה הספציפית הזאת הייתה סטוקים ואמרנו שנדבר שמה גם על RX" (עמ' 397 לפרוטוקול).

ניתן ללמוד על מטרת הפגישה גם מתוך תכתובת המיילים בין גלי לג'וזפה מיום 5.7.2009, יומיים קודם לפגישת סדיקו, בה גלי מנחה את ג'וזפה לקראת הפגישה (נספח 7 לתצהיר גלי, להלן - מייל ההנחיות). בין שאר ההנחיות, עולה הנחיה לעניין RX (סעיף 2):

"Regarding RX - that’s the most important target of this meeting. If he will like the prototype, he should order 3000pcs first order and commit to another 7000pcs by the end of the year. The variety of colors and the shapes of the front should be decided immediately. The price 33 euro. Please decide the terms of payments and remember that for the first order he has additional discount (Davide, please correct me if I am wrong)"

מהאמור עולה, שעבור הנתבעות, עיקר הפגישה הוא סוגיית ה-RX. מחקירתה הנגדית של גלי עולה, שאף אם מטרת הפגישה הייתה לדון בעניין הסטוקים, משלא היו סטוקים להראות לו, עברו הצדדים לדון בעסקת הבלעדיות. מן הראיות עולה, שבמסגרת פגישת סדיקו נעשה ניסיון נוסף מצד הנתבעות להציג ליעקב מודל פרוטוטיפ של RX שיימכר על ידי התובעת בבלעדיות:

"ש. האם את ישבת עם יעקב הלפרין וג'וזפה והראית לג'וזפה את הפרוטוטיפ ודנתם על זה בסדיקו, כן או לא?

9

ת. לא על זה שאתה מדבר, על משהו אחר דיברנו.

ש. מה זה המשהו האחר הזה?

ת. משהו אחר, כשאנחנו הגענו לאיטליה לנסיעה של סטוקים,

ש. כן,

ת. והסטוקים לא הוכנו כמו שהיה צריך להיות, (עמ' 383 לפרוטוקול)

....

ש. הייתה פשלה של האיטלקים נקרא לזה. ואני מבין שהמטרה גם שלך מראש הייתה להציע לו את אותו דגם בודד, פרוטוטיפ, את אומרת כן לא שמעתי, את מהנהנת.

ת. נכון.

ש. כלומר בישיבה, בפגישה הזאת מה-7.7 דובר גם על אותו דגם בודד נקרא לו פרוטוטיפ, המסגרת עם הלוגו של ריי-באן, נכון?

ת. נכון," (עמ' 398-399 לפרוטוקול)

עיון בעדותה של גלי לצד תכתובות המיילים של הצדדים קודם לפגישה, מוביל למסקנה שמטרת הפגישה מצד הנתבעות, הייתה, לכל הפחות, ומלבד הסטוקים, להציע ליעקב עסקת בלעדיות בפרוטוטיפ. כעת, יש לבחון את השאלה, מה היה תפקידו של ג'וזפה במסגרת אותה פגישה, והאם היה מוסמך להגיע להסכמות בשמן של הנתבעות.

לטענת הנתבעות, בשנת 2008 כיהן ג'וזפה כמנהל מכירות אזורי בנתבעת 1, והיה אחראי, בין היתר על אזור ישראל. ג'וזפה סיים את תפקידו בתחילת שנת 2009 ומסימו החליף אותו בתפקיד. לאחר חלופי התפקידים, הפך ג'וזפה לאחראי על הסטוקים בנתבעת 1. לפיכך, טוענות הנתבעות, ג'וזפה כלל לא היה מוסמך להתקשר עם יעקב בעסקת בלעדיות, אלא רק לדון בעניין הסטוקים, וכל הנושאים שנדונו בפגישת סדיקו היו כפופים לאישורו של מסימו.

הנתבעות תומכות טענות אלה במייל שהעבירה גלי ליעקב מיום 14.6.2009 (נספח 2 לתצהיר גלי), בו, כך לטענת הנתבעות, היא מבחינה בין מוצרים "רגילים", לבין מוצרים שבאחריות ג'וזפה, כשהכוונה היא, שהסטוקים בלבד נמצאים באחריותו.

עיון במייל אליו מפנות הנתבעות אינו מוביל למסקנה לה הן טוענות. המייל אינו מתייחס לדגמי RX, אלא למשקפי שמש ועוסק באופן כללי על "הדברים שבאחריות ג'וזפה" מבלי לפרט מהם אותם דברים.

התובעת עמדה על כך, שההתקשרות בין הצדדים נעשתה תמיד באמצעות ג'וזפה ושבין יעקב לג'וזפה היו יחסי אמון וידידות. יעקב בחקירה נגדית עמד על כך, שכמעט ולא היה בקשר עם נציגים אחרים של הנתבעות (עמ' 16-20 לפרוטוקול).

10

העובדה שג'וזפה היה אחראי על הסטוקים אינה משליכה בהכרח על אחריותו כנציג הנתבעות גם לנושאים אחרים כדוגמת זה אשר עלה במסגרת פגישת סדיקו. אין בראיות שהציגו הנתבעות כדי לשכנע, שהיה אחראי על הסטוקים בלבד. נהפוך הוא. עיון בסעיף 2 למייל ההנחיות שהעבירה גלי לג'וזפה (נספח 7 ראו לתצהיר גלי), עולה, שבכל הנוגע לפגישת סדיקו, ג'וזפה היה אמור לנהל עם יעקב מגעים לעניין עסקת RX בפרוטוטיפ. מכאן למסקנה, שאף על פי שעיקר אחריותו ותפקידו היה אחראי על הסטוקים, הרי שבכל הנוגע ליחסים שבין הנתבעות לבין התובעת, דווקא ג'וזפה היה איש קשר מרכזי.

העובדה, שג'וזפה הועבר מתפקיד לתפקיד, אינה מהווה הוכחה לכך שאינו מוסמך לחתום או להגיע להסכמות עם התובעת, בשם הנתבעות. העובדה שהתובעת ידעה שהוא הועבר לתפקיד אחר, אינה מהווה ראיה לכך שידעה שהוא אינו מוסמך.

שאלת סמכותו של ג'וזפה מעלה לדיון את סוגיית השליחות. סעיף 1(א) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965, קובע כדלהלן: "שליחות היא ייפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי."

לטענת התובעת, יש לראות בג'וזפה שלוח ואורגן של הנתבעות. לשיטתה, כל ההצעות, ההבטחות וההזמנות נעשו עם ג'וזפה תוך הסמכתו המפורשת של ג'וזפה ומבלי שנשמעה כל הסתייגות מצד הנתבעות באשר לסמכותו זו.

סעיף 3(א) לחוק השליחות, קובע: "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם."

סעיף 3(א) לחוק השליחות קובע אפוא שתי דרכים חלופיות להקניית שליחות: הראשונה היא הבעת רצונו של השולח כלפי השלוח, היינו, מתן ייפוי כוח; השנייה היא הבעת רצונו של השולח כלפי צד שלישי ולרבות בדרך של התנהגות, היינו, מתן הרשאה.

בחינת השאלה, האם, לפחות אחת משתי הדרכים התקיימה בענייננו מלמדת שהתשובה היא, חיובית.

ייפוי כוח - מהראיות שהציגו הצדדים עולה, שהנתבעות הסמיכו את ג'וזפה לנהל את פגישת סדיקו. במייל ההנחיות שהעבירה גלי לג'וזפה (נספח 7 לתצהיר גלי), ואשר דוידה ומסימו היו מכותבים לו. ניתן לראות, שג'וזפה היה מוסמך לדון עם יעקב בסוגיות הבאות: לגבי דגמי RX - ג'וזפה הוסמך לדון עם יעקב במודל הפרוטוטיפ ואף להחליט על צבעים וצורות של המסגרות, לציין בפניו מחיר עלות של 33 יורו וכן לדון ולהחליט בתנאי תשלום; לגבי דגמי סטוקים - להחליט בדבר הדגמים הרצויים, תוך הצבת תנאי תשלום של 60 ימים. סעיף נוסף התייחס לסמכותו של ג'וזפה לדון בתנאי השיווק, תוך שימת דגש, שיעקב צריך לכתוב כי הדגמים נמכרים בבלעדיות.

העובדה שג'וזפה הוא זה שניהל את המגעים עם התובעת היא ביטוי לרצונן של הנתבעות, שהתובעת תיקח לידיה את הבלעדיות. גלי העידה, שהנתבעות "התחננו" ליעקב שייקח לידיו את הבלעדיות ובמשך זמן רב הוא לא הסכים. לא מן הנמנע, שג'וזפה נשלח לפגישת סדיקו מתוך ידיעה בדבר היחסים הקרובים שלו עם יעקב וסמכו עליו שיצליח לשכנע את יעקב להסכים לעסקת הבלעדיות.

מסקנה זו מתחזקת נוכח תכתובת המיילים בין דוידה לג'וזפה מיום 5.7.2009 (נספח 1 לתצהיר דוידה). דוידה משבח את ג'וזפה על יכולתו למכור ליעקב כמות של 20,000 מסגרות:

"You are the best. You could sell him 20 k pcs payment cash… but we are making everything easier for you."

על כך השיב לו ג'וזפה:

"… only this? Is enough? Nothing else? If you want I can try to sell him the tour eiffel or the colosse…"

11

מתכתובת זו עולה, שהנתבעות הסמיכו את ג'וזפה "למכור" ליעקב את הבלעדיות ולשכנעו לרכוש 20,000יחידות. יתרה מכך, מתשובתו של ג'וזפה אף עולה נימה צינית לגבי המשימה "הקשה" שניצבת בפניו תוך שהוא משווה את המשימה שהוטלה עליו למכירת מגדל האייפל או הקוליסאום.

הרשאה - במהלך פגישת סדיקו ולאחר שנדונו הסוגיות השונות בין הצדדים, ניהל ג'וזפה שיחת טלפון עם מסימו, אשר בסיומה פנה ליעקב, ואמר לו, כך לטענתו: "everything is ok". בחקירתו הנגדית, העיד יעקב שאינו יודע איטלקית, אך ניתן ללמוד באשר לתוכן השיחה שניהל ג'וזפה עם מסימו, דווקא מעדותה של עדת הנתבעות, גלי:

"ת. כשהיינו בסדיקו הוא נתן אישור עקרוני, הוא דיבר עם ג'וזפה בטלפון, הם דיברו באיטלקית, הם לא דיברו בעברית ולא באנגלית.

ש. כן,

ת. אוקיי? אנחנו התקדמנו על סמך זה כשאני מניחה שמסימו אמר לג'וזפה אתה יכול להתקדם פה. אבל זה לא סוכם ואושר.

ש. איך את יודעת,

ת. הסיכום והאישור...

ת. כי הסיכום והאישור, אז למה לא בא לארץ, לשבת להסתכל עליי? לא, הוא בא כדי שנשב ונדבר על התנאים המסחריים ונסגור את כל הדבר הזה שיומיים או שלושה ימים אחר כך גם נסגר ונחתם." (עמ' 441-442 לפרוטוקול)

מעדותה של גלי עולה שבזמן אמת, כאשר ג'וזפה ניהל דין ודברים עם התובעת, הוא קיבלת הרשאה, בדמות אישור טלפוני, להבנות שהתקבלו בין הצדדים.

המסקנה העולה מכל האמור היא, שג'וזפה היה חלק בלתי נפרד בהתקשרות שבין התובעת לנתבעות, הן בנוגע לסטוקים והן ביחס לנושאים אחרים, ובכלל זה גם באשר לעסקת הבלעדיות. ג'וזפה היה איש הקשר המרכזי של הנתבעות ביחסיהן עם התובעת.

כמו כן ולכל הפחות, יעקב לא יכול היה להבין אחרת. הנתבעות יצרו מצג לפיו, ג'וזפה מורשה ומוסמך לקבל החלטות בשם הנתבעות ובפרט כאשר קיבל מהן אישור עקרוני בטלפון, כפי שהעידה גלי. לאורך ההתקשרות בין הצדדים, וגם לאחר עזיבת התפקיד הקודם, ג'וזפה נשאר "בסוד העניינים" ולא מן הנמנע, שבפני התובעת הצטיירה תמונה לפיה, הוא מוסמך להגיע עם התובעת להסכמות בשם הנתבעות. בין אם הייתה לו סמכות ובין אם לאו, בפני יעקב הוצג מצג לפיו ג'וזפה אכן מוסמך וממילא הדברים אושרו טלפונית על ידי הממונים עליו, שאם לא כן, לא היו ממשיכים בפגישה.

טענות הנתבעות בדבר היעדר סמכותו של ג'וזפה - נדחות. עולה מהאמור, שבפגישת סדיקו דנו הצדדים לא רק בענייני סטוקים, אלא גם בהצעת הנתבעות לבלעדיות. לפיכך, יש להידרש לשאלה - מהן אותן הסכמות והבנות שהתקבלו בסדיקו.

זה המקום לציין, שהאדם אשר יכול היה לשפוך אור בסוגיה זו מטעמן של הנתבעות, מר ג'וזפה לבורייה, לא הגיש תצהיר. אי העדת עד כה רלוונטי, עומדת לחובת הנתבעות.

לאור העובדה, שגלי נכחה בפגישת סדיקו ניתן ללמוד על הפגישה מתוך תצהירה ועדותה ובפרט מתכתובת המייל שבין גלי למסימו מיום 8.7.2009, יום לאחר הפגישה, בו עדכנה את מסימו על הפגישה (נספח 9 לתצהיר גלי, להלן - מייל דיווח). להלן עיקרי המייל (בתרגום חופשי):

12

לעניין הסטוקים - הוא הזמין 1,800 מסגרות, ובישראל יבחר דגמים נוספים להזמנה; לעניין RX - הייתה חוסר הבנה לגבי המחיר. בפגישה נאמר לו שהמחיר הוא 30-33 יורו, והוא הבין שהמחיר הוא בסביבות 10 יורו. בכל מקרה, הוא לא אהב את הפרוטוטיפ שהוצע לו. הוא ראה בתוך הקטלוג 4 דגמי RX אותם הוא רצה בבלעדיות. 3 דגמים מתוך ה-4 הם דגמים מסוג frameless בהם הוא רוצה לבצע שינויים קטנים בצורה ובגודל. ההזמנה הראשונה היא של 8,000 מסגרות במחיר ממוצע של 30 יורו. הדבר אומר שהוא מקבל הנחה של כמעט 50% מהמחיר הישראלי ו- 35% מהמחיר האירופי (ההנחה הרגילה שלו עבור RB היא 35%). באשר לתנאי תשלום הוא ביקש לשלם ב-10 שיקים. אני הבהרתי לו בצורה מאוד ברורה שאין אפשרות כזו ושהוא חייב לשלם בדיוק באותה צורת תשלום שבה הוא משלם כיום. הוא אמנם הבין, אך ציין שהוא ירצה לשוחח על כך עם דוידה כדי שיאפשר לו תשלום ב- 5 תשלומים. כפי שאני רואה זאת, להזמנה הראשונה הזאת יש פוטנציאל להגיע תוך מספר חדשים לכמות גדולה יותר מ- 20,000 מסגרות. הוסבר ליעקב כי כל ההזמנות האלה צריכות לקבל את אישורך, וללא אישור כזה דברים לא יצאו לפועל.

הדברים האמורים במייל הדיווח, מקבלים משנה חשיבות ותוקף לאור העובדה, שבתכתובת מייל ההנחיות שבין גלי לג'וזפה (נספח 7 לתצהיר גלי), הנחתה גלי את ג'וזפה להעלות את כל ההסכמות ביניהם על הכתב כדי למנוע מצב בו יעקב יטען לאחר מכן שהובטחו דברים על ידי ג'וזפה. וכלשון המייל (סעיף 1):

"I would advise you that any decision you will take together - put in writing otherwise he might use the fact I am not there and say "Gioseppe said"…"

מהאמור עולה, שגלי לא הייתה אמורה להגיע לפגישה ולכן הנחתה את ג'וזפה להעלות את הכל על הכתב. עצם העובדה, שגלי בסופו של דבר נכחה בפגישה והדברים לא הועלו על הכתב, מציבה את מייל הדיווח של גלי, כאסמכתא לתוכן ההסכמות, ולכל הפחות לתוכן הדברים שנדונו בפגישה.

לאחר הפגישה בסדיקו נפגשו הצדדים במשרדי התובעת בישראל, ביום 14.7.2009 (להלן - הפגישה בישראל). ביום 15.7.2009 במסגרת שיחות טלפון שניהלו יעקב וגלי, בוצעו מספר שינויים בהסכם הבלעדיות, שאושרו על ידי דוידה ומסימו, וביום 16.7.2009, נפגש יעקב עם גלי במשרדי התובעת, והשניים חתמו על הסכם הבלעדיות בכתב.

הצדדים חלוקים ביניהם לגבי תוכנן ונפקותן של הסכמות סדיקו ביחס להסכם בכתב. הנתבעות מבקשות להתייחס לפגישת סדיקו כחסרת חשיבות וטוענות, כי הסכמות אלה היו כפופות לאישורו של מסימו. הנתבעות מציינות, כי ההסכם בכתב הוא תוצר של משא ומתן שהתנהל בין יעקב לבין מסימו גלי ודוידה בפגישה בישראל מיום 14.7.2009, והוא היחיד המחייב את הצדדים. מנגד, התובעת טוענת שההסכם הכתוב הוא תוספת להסכמות שהתקבלו קודם לכן בפגישת סדיקו, ומהווה אשרור נוסף ובכתב של עיקר ההסכמות שהתקבלו בסדיקו. לשיטתה, יש לראות בו מערכת אחת של הסכמות הנובעת ומבוססת על ההסכמות בעל פה שהתקבלו בסדיקו. לפיכך, יש לפרש את האמור בו על פי ההסכמות בעל פה וההבנות שהושגו בסדיקו.

בהכרעה בין שתי הטענות עדיפה זו של התובעת, המתיישבת עם התרחשות האירועים, לאחר פגישת סדיקו.

כאמור, ביום 14.7.2009 נפגשו הצדדים במשרדי התובעת כדי לדון בהסכם הבלעדיות. על מטרתה ומהותה של פגישה זו עמד יעקב בחקירתו הנגדית:

13

"טוב אני רוצה להתקדם איתך בזמן, עוד שבוע, ל- 14.7.2009. אתה מאשר לי שהתקיימה פגישה אצלך במשרד שבה לובנו תנאי הסכם הבלעדיות, נכון?

ת. כן.

ש. אוקיי. וכשאני אומר לובנו תנאי הסכם הבלעדיות,

ת. אני לא יודע מה זה המילה לובנו תנאי ההסכם, זאת הייתה פגישה אצלי במשרד, עכשיו תשאל מה עשו שם ברשותך.

ש. תראה, אני אומר לך שניהלו משא ומתן על תנאי הסכם הבלעדיות.

ת. אני אומר לך שזה לא נכון.

ש. אוקיי. דיברו אז על המחירים של מסגרות?

ת. חזרו על מה שהיה בסדיקו שיש לי 40% ו-35%, 40% על אופטי ו - 35% על שמש ושיש מחירים סגורים על הג'יאורדר.

ש. תראה, אם לא ניהלו משא ומתן ורק חזרו על מה שנאמר בפגישה לפני זה, אז זה לא הייתה פגישה חשובה.

ת. קודם כל היא לא הייתה חשובה. היא הייתה פגישה שהשתתפו בה איך מטמיעים את התהליך. לובנו שם כמה דברים שלא לובנו בסדיקו.

ש. תראה, בוא תסתכל,

ת. צורת התשלום,

ש. מחירים?

ת. לא, מחירים כבר היה סגור כיוון שיש לך מחירון, הרי אני הולך לפי המחירון שלהם מינוס 40%. צורת התשלום, חלקים חינם או לא חינם, זמני אספקה, איך אנחנו מניעים את התהליך הזה שאנחנו הולכים לקבוע לעצמנו יעד, אל תשכח שזה גם יעד של לקאוסטיקה להגיע ל- 20,000, הם לא זורקים אותי לכלבים, הם צריכים לעזור לי בזה." (עמ' 105 לפרוטוקול)

ובהמשכם של דברים הוסיף יעקב לעניין הפגישה מיום 14.7.2016:

"ת. ... כדי לעשות ברור וחד, דובר על הכל, דובר על המחיר שסגרתי בסדיקו, דובר על החלקים, דובר על זמני האספקה על האירוע, דובר על כמות המסגרות, דובר על פגומים, דובר על צורת השיווק, דובר על הפרסום, דובר על מה ילבשו ותגים ושמות ופוסטרים ואיך החלונות ראווה נראים, דובר על בונוסים דובר על זה שאני שולח אופטומטריסטים מוכרים מצטיינים למפעל על חשבון לקאוסטיקה, דובר שאני שולח לקוחות, שאני עושה הגרלה ללקוחות. כל זה דובר שם.

ש. שם ב- 14.7?

ת. נכון?

ש. ולא דובר ב- 7.7?

ת. לא, כי זה ירידה לפרטים איך מניעים תהליך." (עמ' 109 לפרוטוקול)

עדותו של יעקב לא נסתרה. מסימו בחקירתו הנגדית העיד אף הוא, שלא היה שינוי מהותי בין מה שהתנהל בסדיקו לבין הפגישה שהתקיימה בישראל:

14

"Q. Now as I understand after the meeting with Laboria you arrived two days after to Israel.

A. Yes.

Q. Yes? What changed between Sedico and Tel Aviv in those three days?

A. Nothing." (עמ' 583-584 לפרוטוקול)

ובהמשך...

"A. We defined a commercial condition contract which we forwarded to Mr.Halperin the following days, I don't remember, the day after, something like this, and we decided to sign locally by the local management according to thatcontract.

Adv. Cohen. I see.

A. So that was the approval.

Q. I see. Now those as you said some document, this document is reflect whatyou agreed in your meeting?

A. Which document are you referring to be precise?

Q. You said you signed some document, you prepared some document.

A. The document.

Q. You said.

A. That has been signed by Mr. Halperin and Mrs. Vider

Q. I know.

A. It reflects the contact of the meeting.

Q. Meeting that you with Mr. Halperin?

A. Yes, correct.

Q. 14th of July?

A. Correct.

Q. No change?

A. From what to what?

Q. It reflects exactly the meeting?

A. Yes.(עמ' 586-585 לפרוטוקול)

15

 

עדותו של מסימו על כך, ששום דבר לא השתנה מפגישת סדיקו לפגישה שהתקיימה בין הצדדים בישראל, וכי הוא אישר את ההבנות וההסכמות שהתקבלו בשתי הפגישות, מעמידה את מייל הדיווח ששלחה גלי למסימו, כמסמך עיקרי ממנו ניתן להבין מה היו ההסכמות שהתקבלו ושלאחר מכן קיבלו אישור פורמאלי ממסימו, שהרי הוא עצמו העיד שלא היה שום שינוי מסדיקו לפגישה בישראל.

 

הצדדים אף העידו, כי בעוד שהפגישה בסדיקו נמשכה כ- 6 שעות (סעיף 90 לתצהיר יעקב וכן עדותה של גלי בעמ' 450 לפרוטוקול), הפגישה בישראל נמשכה כשעה וחצי-שעתיים בלבד (עדותו של מסימו עמ' 583 וכן עדותו של דוידה עמ' 660). עובדה זו מעלה תהייה, אם מטרת הפגישה בסדיקו הייתה לדון על הסטוקים בלבד, כפי שנטען על ידי הנתבעות, אך לא היו סטוקים להראות ליעקב, מדוע נמשכה הפגישה כ- 6 שעות.משך זמן הפגישות מחזק את טענת התובעת, שהפגישה שנערכה בסדיקו הייתה פגישה בה סכום עניין הבלעדיות, בעוד שהפגישה בישראל נועדה לאשרר את ההסכמות שהתקבלו בסדיקו ולדון בסוגיות הטכניות של הוצאת ההסכם לפועל.

סמיכות הזמנים שבין הפגישה בסדיקו לבין הפגישה שהתקיימה בישראל וכן משכה של הפגישה בסדיקו לעומת זו שבישראל מחזקות את טענות התובעת.

יתרה מכך, נראה שהצדדים חתמו על ההסכם הכתוב כלאחר יד. מדובר בהסכם של עמוד אחד, שכותרתו שגויה (המונח בלעדיות נרשם לא נכון), בתוך ההסכם יש מחיקות ותוספות בכתב יד, כולל בתוכו רק עיקרי דברים מבלי להתייחס לצדדים הטכניים והיישומיים של מתן הבלעדיות. ההסכם הכתוב, אופן החתימה עליו ותוכנו מעידים עליו, שהוא מהווה השלמה ואשרור של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בסדיקו.

מכל האמור עולה, שהצדדים הגיעו בפגישת סדיקו להסכמות בעל פה, שלאחר מכן מצאו את ביטויין בהסכם בכתב. סוגיית סמכותו של ג'וזפה, מתייתרת נוכח אישרור ההסכמות על ידי מסימו.

כעת יש לבחון את מהות ההסכמות והשלכותיהן על הצדדים.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת למהות עסקת ה-GO ובשאלה, האם עסקה זו מהווה חלק מכמות היעד שנקבעה בהסכם. שאלה אחרת הנדרשת בבדיקה היא, מהו המועד ממנו יש לחשב את עמידת התובעת בכמות היעד.

 

 

 

עסקת ה- G-ORDER

16

התובעת טוענת, כי עסקת ה- GO, אשר סוכמה בפגישת סדיקו, היא חלק בלתי נפרד מעסקת הבלעדיות. מנגד, לטענת הנתבעות, עסקת ה-GO היא הזמנה מיוחדת וחד פעמית שנגעה לחמישה מודלים מסוג RX, שעליהם נעשו שינויים מהותיים ביחס למודל שהופיע בקטלוג. מודלים אלה יוצרו וסופקו באופן בלעדי לתובעת, במחיר קבוע (נמוך במיוחד). לשיטת הנתבעות, עסקת ה-GO נפרדת מעסקת הבלעדיות, שחלה, כך לטענתם, רק למסגרות RX מתוך הקטלוג או מתוך הקולקציה.

טענות הנתבעות, בדבר מהותה של עסקת ה-GO ועל החרגתה מעסקת הבלעדיות - נדחות. הנתבעות הציגו מספר גרסאות סותרות ולא עקביות באשר לטיבה של עסקת ה-GO. התובעת הצליחה להזים טענות הנתבעות בעניין זה הן בראיות והן בעדויות.

בסעיף 56 לסיכומיהן טוענות הנתבעות, שעקב תקלה מביכה, הסטוקים שיועדו להצגה בפני יעקב בפגישת סדיקו, לא הוכנו. לכן, על מנת "להציל את המצב" ולמנוע מיעקב לשוב לישראל בידיים ריקות, כך לטענתן, הציע ג'וזפה ליעקב לקבל בלעדיות בשיווק מספר מסגרות ספציפיות, היינו את עסקת ה- GO. הנתבעות הסבירו, שעסקת ה-GO הייתה חלופה לסטוקים. אולם, מייל הדיווח ששלחה גלי למסימו יום לאחר פגישת סדיקו (נספח 9 לתצהיר גלי), מציג תמונה אחרת. בסעיף 2 למייל היא מסבירה, שיעקב לא אהב את הפרוטוטיפ, שעליו הייתה אמורה להתבצע עסקת הבלעדיות, ותחת זאת וכחלופה, הוא הסכים לקחת 5 מודלים אחרים, שעליהם יבוצעו מספר שינויים. דברים דומים עלו בחקירתה הנגדית של גלי:

"ת.... אמרתי לך אנחנו רצינו מאוד שהוא יחתום איתנו על ריי-באן בבלעדיות, והוא אמר לנו, נתן לי איזשהו מודל שלו, עוד הפעם אני מסבירה לך, נתן לי מודל שלו ושאל, אמר - זה מה שאצלי נמכר ברשת הכי הרבה. האם אפשר לעשות משהו כזה בשבילי,

ש. כן.

ת. אוקי. ואז הראינו לו איזשהו משהו הוא לא אהב את זה...

....

ת. ואז ג'וספה אמר לו - חכה רגע, הוא שלח איזה מישהו למחסן שיביא שלוש דוגמאות של ריי-באן FRAMLESS. FRAMLESS הכוונה מסגרת ללא מסגרת,

ש. כן,

כמו שאתה עכשיו מחזיק, והלכנו לחדר אחר והתחלנו לדבר על זה שאולי נשב ביחד ונרכיב איזשהם מודלים שיינתנו ליענקל'ה בבלעדיות." (עמ' 400-401 לפרוטוקול)

מעדותה של גלי עולה, שעסקת ה-GO היא למעשה - עסקת הבלעדיות. בתחילה, תוכננה הבלעדיות להיות על פרוטוטיפ שהציעו הנתבעות, אך מכיוון שאותו פרוטוטיפ לא היה לטעמו של יעקב, הוחלט לשנות את הדגם, והפרוטוטיפ הוחלף ב- 5 מודלים שונים, להם ניתנו מחירים מיוחדים.

טענת הנתבעות, שעסקת ה-GO הייתה תחליף לסטוקים, נסתרת אף היא במייל הדיווח. יש הבחנה ברורה בסעיפי המייל בין הסטוקים (אליהם היא מתייחסת בסעיף 1), לבין הזמנת ה- RX, אליהם היא מתייחסת בסעיף 2.

יתרה מכך, טבלת המחירים שצורפה לטיוטת ההסכם המתוקן, ששלחה גלי למסימו ולדוידה במייל מיום 15.7.2009 (נספח 13 לתצהיר גלי), תומכת בטענות התובעת, לפיה עסקת ה- GO מתייחסת ל- 5 מודלים שונים של RX, ולא לסטוקים כפי שטוענות הנתבעות.

17

מעדויותיהם של עדי הנתבעת ניתן להבין, כי המילה "סטוק" אינה משמשת רק להבחנה של מוצרי סטוקים, אלא גם כדי לתאר "מלאי" של מוצרים ודגמים. אמנם, ישנם סטוקים המוגדרים כסטוקים, המתייחסים למודלים ישנים או סטוקים של מוצרים פופולריים המיוצרים בכמויות גדולות ומוזמנים בכמויות גדולות. יחד עם זאת, מעדויותיהם של עדי הנתבעת ניתן לראות, שישנה התייחסות גם לסטוקים מלשון המילה "מלאי" (ראו עדותו של מסימו עמ' 577-579 לפרוטוקול). כך, ניתן לראות שגם כאשר מוצר מוזמן מתוך הקטלוג, ייתכן שאין אותו במלאי (סטוק), וייתכן כי נדרש לבצעו בהזמנה מיוחדת.

הנתבעות לא השכילו להוכיח, שההזמנות שבוצעו נעשו שלא מתוך קטלוג. עדי הנתבעות אישרו, שהזמנת ה-GO אכן כללה חמישה דגמי RX. עדי הנתבעות ציינו, שמדובר במוצרים, שהורכבו ונעשו באופן מיוחד עבור התובעת, אך בחקירות הנגדיות הובהר, שבחירת המודלים נעשתה מתוך קטלוג, כאשר לגבי חלק מהדגמים בוצעו שינוי וחלקם נותרו ללא שינוי. בחקירות הנגדיות הסבירו עדי הנתבעת, כי שינוי כלשהו שבוצע בדגם המצוי בקטלוג מחריג את אותו דגם והופך אותו לדגם מיוחד בעל קוד מיוחד (ראו עמ' 411 לפרוטוקול עדות גלי, עמ' 654-655 עדות דוידה , עמ' 741-742 לעדות יצחק נואל). כך בעדותה של גלי:

"ש. .. אני מבין שיעקב הלפרין בחר מספר מודלים מתוך הקטלוג, אמת?

ת. אמת.

ש. כלומר היה את הקטלוג, האדון ג'וזפה לבוריה זה היה, נכון?

ת. כן.

ש. פתח, נתן לו את הקטלוג ואמר לו תבחר מספר מודלים שאתה רוצה, יעקב הלפרין. נכון?

ת. נכון ולא נכון. אתה אומר משהו ולא מדייק אותו,

ש. כן,

ת. אז אני אדייק אותו בשבילך. הוא אמר לו - תראה יש כאן את הקטלוג,

ש. כן,

ת. הנה מודלים FRAMELESS שקיימים בתוך הקטלוג,

ש. כן,

ת. כי זה מה שעניין אותו פשוט לכן אני אומרת FRAMELESS. אז המודלים האלה הוא הסתכל עליהם והוא שאל האם הוא יכול לשנות את המידות של העדשה בהתאם למה שהוא רוצה. אנחנו אמרנו לו שברגע שנשנה את המידות המודל,

ש. כן,

ת. המודל במידה החדשה ייוצר במיוחד עבורו וכינו את השינוי הזה בשם G-ORDER." (עמ' 412 לפרוטוקול)

ובהמשך...

"ת. אתה כל הזמן אומר בלעדיות. אנחנו לא מסתירים את זה שרצינו מאוד שיענקל'ה ייקח בלעדיות על ריי-באן אופטי. הוא לא רצה, אוקיי? כדי הצעד הראשון שנעשה לכיוון היה שהוא נתן מודלים ובחר מתוך הקטלוג הזה מודלים ששאל אם הוא יוכל לעשות עליהם שינויים ועל המודלים האלה תינתן בלעדיות. ככה התחיל להתקדם המשא ומתן לכיוון הבלעדיות על ריי-באן אופטי כולו" (עמ' 419 לפרוטוקול).

18

מסימו בחקירתו הנגדית אישר אף הוא כי הדגמים שנבחרו בהזמנת ה-GO נבחרה מתוך קטלוג:

"Q. here she said, she wrote - 'in the file you will find three sheets with the answers for all the work and agreed things, which means the agreed things with the Halperin group.

A. It says so, yes, I can confirm, that it says.

Q. Now, she annexed the invitation that Mr. Halperin made in Sedico, OK? It is the second page. OK? This one, yes.

A. OK.

Q. For example - I will take the first model, 6113. OK?

A. Yes.

O. It is the original color, and the original front shape, yes?

A. Yes.

Q. Can you confirm that it is from the catalog, yes? Now it is obvious, yes?

A. Yes." (עמ' 576 לפרוטוקול)

 

עדותם של עדי הנתבעות תומכת בטענות התובעת לפיהן ביצעה הזמנה של 5 דגמים מתוך הקטלוג כאשר לגבי שלושה מתוכם בוצעו שינויים ולגבי שני מודלים נוספים נלקחו ונבחרו AS IS, מתוך קטלוג.

הנתבעות הוסיפו בטענותיהן, כי עסקת ה-GO מוחרגת מעסקת הבלעדיות, וכי דובר על עסקה חד פעמית. אלא שבפועל, התובעת ביצעה מספר הזמנות של דגמים מתוך עסקת ה-GO .

הנתבעות ניסו לתמוך את טענותיהן לעניין החרגת הזמנת ה-GOמהבלעדיות, במייל ששלחה גלי לנציגי התובעת (נספח 18 לתצהיר גלי). לטענת הנתבעות, במייל זה ניתן לראות את ההבחנה בין סוגי המסגרות, שבאה לידי ביטוי גם בדרך ביצוע הזמנתן וכי הזמנת GO חייבת להיעשות דרך גלי בלבד. מעיון במייל האמור לא ניתן להסיק את אשר מבקשות הנתבעות. ההבחנה שנעשית במייל בין סוגי ההזמנות, היא לצורך הבחנה במחיר בלבד ואין שום התייחסות לסוגיית הבלעדיות.

לא זאת בלבד. ככל והזמנת ה-GO מוחרגת מעסקת הבלעדיות, עולה באופן טבעי השאלה -מדוע הוכנסה עסקה זו לתוך הסכם הבלעדיות. הנתבעות לא הציגו כל תשובה לשאלה זו, והרי ככל שהיא מוחרגת ואין לה קשר להסכם הבלעדיות, הנתבעות, הן שניסחו את ההסכם, לא היו צריכות להכניס את ההזמנה לתוך הסכם הבלעדיות אלא לעגנה בהסכם נפרד.

בנוסף, מסימו העיד, כי בפגישה עם יעקב בישראל ביום 14.7.2009, קודם לחתימת ההסכם, לא היה שינוי מההסכמות שנעשו בפגישת סדיקו (עמ' 583-584 לפרוטוקול). העובדה, שבפגישה זו לא דובר על דגמים אחרים, אלא רק נדונו תנאי התשלום ויתר התנאים ליישום עסקת הבלעדיות, מחזקת את הטענה, כי הזמנת ה- GO היא חלק בלתי נפרד מעסקת הבלעדיות.

19

על כל האמור המסקנה היא, שעל בסיס ההסכמות בפגישת סדיקו וכן על בסיס ההזמנות שבוצעו באותה פגישה, נחתם בין הצדדים הסכם בלעדיות כתוב. הזמנת ה-GO היא הזמנה מיוחדת המתייחסת לחמישה דגמים שהוזמנו מתוך הקטלוג, אשר לגבי חלקם בוצעו מספר שינויים. מדובר במודלים הנמכרים בבלעדיות ובמחיר מיוחד לתובעת. הזמנה זו היא חלק בלתי נפרד מהסכם הבלעדיות, והיא למעשה ההזמנה, שבגינה הסכימה התובעת להתקשר בעסקת הבלעדיות.

כמות היעד

לטענת הנתבעות, עסקת ה- GO אינה נכללת בכמות היעד הנדרשת לשמירת זכות הבלעדיות. לשיטתן, הבלעדיות חלה על דגמים שנבחרו מתוך הקטלוג/קולקציה בלבד. לאחר שנקבע כאמור, כי עסקת ה-GO אכן לקוחה מתוך הקטלוג, שאלה היא, האם היא נכללת בכמות היעד לצורך שמירה על זכות הבלעדיות. כל אחד מן הצדדים מציע פרשנות משלו להסכם הבלעדיות ולאופן שבו קובע ההסכם מה נכלל בכמות היעד.

בענייננו, לצורך קביעת המשמעות של הסכם הבלעדיות, יש לבחון את תכלית ההסכם הנקבעת על פי כוונתם המשותפת של הצדדים. כל אחד מהצדדים הציג תכלית שונה. לשיטת התובעת, הזמנת ה- GO מהווה חלק בלתי נפרד מהבלעדיות ומכמות היעד והדבר הוסכם בעל פה בפגישת סדיקו ולאחר מכן בהסכם בכתב. הנתבעות טוענות, שההסכם בכתב הוא שקובע, ולשון ההסכם מחריגה את הזמנת ה- GO מעסקת הבלעדיות ומכמות היעד. על פי הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעות, יש לקרוא את סעיפים 1 ו-2 כפסקה אחת ואת סעיפים 3 ו-4 כפסקה נפרדת. הנתבעות נסמכות על המשפט "apart of the G-ORDER" שבסעיף 3 להסכם בכתב כדי להסיק אודות ניתוקה של הזמנת ה- GO מכמות היעד. לטענת הנתבעות, סעיף 3 להסכם בכתב מבחין בין מסגרות ה- GO (עליהן דובר בסעיפים 1-2), לבין מסגרות שבקולקציה ובקטלוג ומחריג את ההזמנה מעסקת הבלעדיות. סעיף 4, בהמשך ישיר לסעיף 3, קובע, שהיעד של 20,000 הזמנות מתייחס למסגרות קולקציה וקטלוג בלבד.

הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעות אינה עולה בקנה אחד עם הראיות והעדויות שהציגו הצדדים ולפיכך - נדחית. מלבד הצגת הטענה האמורה של קריאה פרשנית של ההסכם, הנתבעות לא השכילו להציג ראיות התומכות בתכלית הסובייקטיבית אותה הן מבקשות להוכיח. יודגש, את ההסכם יש לקרוא בהקשר אחד וכחטיבה אחת, ואין להוציא מתוכו משפט אחד ולפרשו כעומד לבדו ובמנותק מיתר סעיפי ההסכם. קריאת ההסכם כמכלול מציבה את סעיף 3 בהמשך טבעי לסעיף 2 בעניין המחיר. סעיף 3 קובע, שבעוד שהמחיר של הזמנת מודלים מה- GO בהזמנות עתידיות חוזרות יהיה קבוע ובהתאם למחיר שהוסכם בסדיקו, הרי שלגבי הזמנות מהקטלוג (שאינן חלק מהזמנת ה- GO), תינתן הנחה קבועה של 40%. לפיכך, לא ניתן לנתק את סעיף 3 מסעיפים 1 ו-2.

פרשנות ההסכם על פי לשונו מובילה למסקנה, שסעיף 3 מדבר על המחיר בלבד של המסגרות הרגילות שתוזמנה בעתיד ולא על נושא אחר. דהיינו, ההחרגה היא על המחיר בלבד. וכדי לסבר את האוזן: הכוונה העולה מן הכתוב היא, שכל מסגרת שתוזמן מהקטלוג ושאינה חלק מהזמנת ה -GO, (שנהנית מהנחה אחרת ואשר לגביה יש מחיר שהוא בבחינת הסכם קבוע מראש שנע בממוצע על 28-32 אירו כפי שהוסכם בפגישת סדיקו), תזכה להנחת הבלעדיות של 40%.

יש ממש בטענת התובעת, שאם לא היה נכתב המשפט המחריג את הזמנת ה-GO מהמחיר ("apart of the G-ORDER"), היה נוצר מצב בו כל ההזמנות מהקטלוג היו זוכות להנחת הבלעדיות של 40%. דבר שהיה בניגוד למוסכם בין הצדדים, שקבעו מחיר קבוע לדגמים שנמצאים בהזמנת ה- GO ומחיר שונה (הנגזר מהנחה קבועה) לדגמים מתוך הקטלוג שאינם בהזמנת ה- GO.

20

שלא כטענת הנתבעות, סעיף 4 אינו מתייחס לסעיף 3 בלבד, אלא מתייחס לכלל ההזמנות, גם להזמנת ה- GO הקבועה בסעיפים 1 ו-2. לראיה, כאשר רצו הנתבעות להחריג את הזמנת ה- GO לעניין המחיר, הן עשו זאת במפורש בסעיף 3. על כן, ככל שרצו הנתבעות להחריג את הזמנת ה- GO מכמות היעד, היה עליהן לנקוט לשון דומה גם בסעיף 4.

משנה תוקף מקבלים הדברים נוכח הערתו של מסימו בתכתובת המייל מיום 15.7.2009 (נספח 7 לתצהיר מסימו) לעניין סעיף 8 לטיוטת ההסכם בדבר אי תשלום עבור "חלקי חילוף". מסימו קבע, שאי תשלום עבור חלקי חילוף יהיה תקף רק לגבי הזמנת ה- GO. הערה זו מצביעה על כך, שככל שהנתבעות ביקשו להחריג, הדבר נעשה בצורה מפורשת בהסכם. אין החרגה מפורשת של הזמנת ה- GO מכמות היעד.

יתרה מכך, ככל והנתבעות ביקשו להחריג את הזמנת ה-GO מעסקת הבלעדיות ומהכמות, לא היה מקום להכניס אותה אל תוך ההסכם בכתב. יוזכר, לפי סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן - חוק החוזים): "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו". לפיכך ולאור העובדה, שההסכם נוסח על ידי הנתבעות, משלא החריגו את הזמנת ה-GO בצורה מפורשת מכמות היעד, אין להן להלין אלא על עצמן. מקומה, אופן ניסוחה ואזכורה של פגישת סדיקו כמו גם את ההבנות אליהן הגיעו הצדדים בתוך ההסכם בכתב, מציבה את הזמנת ה- GO כחלק בלתי נפרד מהבלעדיות וכן מכמות היעד.

התובעת הצליחה להציג בשורה של מסמכים ובעדויות, שכוונת הצדדים לאורך כל הדרך, החל בהסכמות בסדיקו וגם במועד חתימת ההסכם, הייתה, שהזמנת ה- GO מהווה חלק בלתי נפרד מכמות היעד. לטענת התובעת, עסקת הבלעדיות מבחינה בין דגמי מסגרות מתוך הקטלוג (ובכלל זה הזמנת ה-GO), לעומת דגמי הסטוקים, שעליהם לא חלה בלעדיות ואלו לא נכללים בכמות היעד. יעקב הסביר בעדותו הבחנה זו:

"ש. אני אומר לך שהביטוי בסעיף 4, ה- TARGET הוא להזמין 20,000 מהקטלוג או קולקשיין,

ת. כן.

ש. הוסיפו את המילים קטלוג קולקשיין בשביל להבדיל מהג'יאורדר.

ת. אז אני אומר לך שזה לא, להבדיל שזה לא בסטוקים כי אני קניתי גם את רייבנים בסטוקים והם לא רצו שהכמות של הסטוקים תיחשב בתוך ה- 20,000, כי את הסטוקים הייתי קונה ב-15, 20 יורו, והם לא רצו שזה ייכלל בתוך הכמות כי אז אני עושה את זה בצ'יק צ'אק מגיע ליעד שלי." (עמ' 131 לפרוטוקול)

הראיות והמסמכים שהוצגו על ידי הצדדים מוכיחים שלאורך כל הדרך, ואף קודם לפגישת סדיקו, דובר בין הצדדים על עסקת בלעדיות ב-RX. בתחילה הייתה זו בלעדיות על מודל פרוטוטיפ יחיד של RX בכמות יעד של 10,000 ולאחר פגישת סדיקו (ולאחר שיעקב לא היה מרוצה ממודל הפרוטוטיפ שהוצע), הוחלט בין הצדדים שהבלעדיות תהיה על 5 מודלים של RX בכמות יעד של 20,000. בתכתובת המיילים הפנימית שבין נציגי הנתבעות ניתן לראות כיצד מטרת הנתבעות הייתה, שג'וזפה ימכור לתובעת את מודל הפרוטוטיפ בכמות של 20,000 (נספח 1 לתצהיר דוידה). מכאן, שכל שהשתנה הוא, שבמקום שכמות היעד תהיה על מודל הפרוטוטיפ, הכמות תהיה על מודלים שונים ובכלל זה על 5 המודלים של עסקת ה-GO.

21

תכתובת מייל נוספת ממנה ניתן לחלץ את הפרשנות אותה מציעה התובעת היא במייל הדיווח ששלחה גלי למסימו, שם היא מציינת שבקלות ניתן יהיה להגיע לכמות הפוטנציאלית של 20,000.

בסעיף 58 לסיכומיהן טוענות הנתבעות, כי ניסיונה של התובעת לקשור את המספר בו נקבה גלי במייל הדיווח כמספר רכישות פוטנציאלי מה -GO לכמות היעד בהסכם הבלעדיות, מופרך. לטענתן, ברור שהכוונה היא ל-20,000 מסוג RX ולא להזמנת ה- GO. טענת הנתבעות בעניין זו נדחית מהטעם, שהצדדים מעולם לא קבעו הזמנת מינימום ל-GO וממילא, הזמנת ה- GO מתייחסת לדגמי RX. יתרה מכך, טענות הנתבעות עומדות בניגוד להיגיון סביר, שכן במעמד פגישת סדיקו בוצעה הזמנה של 8,000 מסגרות מתוך ה-GO. לפיכך, ככל והזמנת ה- GO אינה חלק מכמות היעד, לא היה טעם בכך, שגלי תציין דבר על הפוטנציאל להגיע לכמות מסוימת, שהרי לכאורה, ולפי טענותיהן, לא נרכשו מסגרות שמהוות חלק מכמות היעד. לשון אחר: ככל וגלי לא התייחסה להזמנת ה- GO, אין היגיון, הסבר או טעם במילים שרשמה לעניין הפוטנציאל האפשרי. מכאן, שהמסקנה היחידה היא שכוונתה הייתה לעסקת ה- GO.

הדברים מקבלים משנה תוקף מדבריו של מסימו בחקירתו הנגדית. כשנשאל לגבי סעיפי ההסכם שבכתב וההבחנה שבין המחירים שנקבעו לדגמים "הרגילים" לבין אלו שנקבעו להזמנת ה- GO ציין, כי הדגש בהסכם הוא על מסגרות "רגילות":

"You said the magic word. Regular is the magic word. So the target was on the regular goods" (עמ' 601 לפרוטוקול)

אלא שהנתבעות התייחסו להזמנת ה- GOככזו, הכוללת דגמים רגילים, כפי שעולה מתכתובת המייל שבין גלי לנציגי התובעת מיום 21.2.2010 (נספח 23 לתיק מוצגים מטעם הנתבעות):

"רצ"ב המקטי"ם המוגדרים כ- G ORDER. מדובר על מודלים שרובם הם בייצור מיוחד עבורכם וחלקם הקטן הוא מודלים רגילים שניתנו לכם במחיר מיוחד".

יתרה מכך, בזמן אמת, הנתבעות לא הוציאו את מסגרות ה- GO מכמות היעד. לראיה, במייל הנלווה לדו"ח ההזמנות שנשלח לתובעת ביום 30.9.2009 (נספח לח'(1) לתצהיר יעקב) ניתן לראות שחשב החברה שביצע את הדו"ח, מר איציק חכמון (להלן - איציק), מחריג מכמות ההזמנות את מוצרי ה- RayBan אופטי שנמכרו בסטוקים בלבד (אותם סטוקים עליהם דיבר יעקב בחקירתו הנגדית ואשר לגביהם ציין, כי הוא רוכש אותם בכמויות, בעמ' 131 לפרוטוקול).

עיון במסמכים שהציגו הצדדים מעלה את האפשרות, שטענות הנתבעות לעניין החרגת הזמנת ה- GO מעסקת הבלעדיות ומכמות היעד נולדו לאחר שהנתבעות הבינו, כי עסקת ה- GO אינה מניבה להם רווחים (ראו עדותה של גלי בעמ' 430 לפרוטוקול). על כן, היה חשוב לנתבעות שיתר ההזמנות תהיינה מתוך ההזמנות הרגילות, שהמחיר שלהן גבוה מאלו של הזמנת ה- GO. אפשרות זו נלמדת, בין היתר, מתכתובת המייל שבין גלי למסימו מיום 18.8.2009 (נספח 44 לתיק מוצגים מטעם הנתבעות), שם מתייחסת גלי לבקשתו של יעקב להכניס להזמנת ה- GO דגם נוסף:

"My opinion is that regardless the fact we lose money, he ordered enough pieces of the regular collection already and I still want to present him the Silmo new models (where we make some money)…"

22

מתוך המייל האמור עולה, כי ממילא הוזמנו מספיק מסגרות רגילות מתוך הקולקציה. יוזכר, כי מסימו טען, שהמסגרות הנחשבות לכמות היעד הן המסגרות הרגילות (ראה לעיל וכן עמ' 601 לפרוטוקול). יתרה מכך, כששאלה גלי את מסימו באיזו סיבה עליה לנמק את הסירוב להעניק ליעקב את מבוקשו השיב לה מסימו:

"the reason is: the G order is a "one shot deal" and will not be extended. The possibility to make this operation was limited to 8,000 pcs due to a very the low profit per pcs"

נראה, שהנתבעות הבינו בדיעבד, כי הזמנת ה- GO פוגעת ברווחיות העסקה ועל כן החליטו להציגה לתובעת כעסקה חד פעמית. אולם, ככל והזמנת ה- GO אכן הייתה מוחרגת כפי שטוענות הנתבעות, גלי לא הייתה זקוקה ל"סיבה" (כפי שעולה במייל) לא להעניק ליעקב את מבוקשו, שכן הדבר היה אמור להיות קבוע בחוזה עצמו. יובהר, עיון בסעיף 2 להסכם הקובע, שהמחיר עבור הזמנות GO חוזרות יהיה מחיר קבוע, מוביל למסקנה, שכוונת הצדדים הייתה שהזמנת ה- GO אינה הזמנה חד-פעמית, אלא הזמנה חוזרת (כפי שאף היה בפועל, עד שהחליטו הנתבעות לעצור אותן).

לא זאת בלבד. ככל והנתבעות עשו טעות בכדאיות העסקה, אין הדבר פוטר אותן מחובותיהן החוזיות שבהסכם, לפיו, עסקת ה-GO מהווה חלק בלתי נפרד מהבלעדיות ומכמות היעד. יתרה מכך, אף אם נלך בגישת הנתבעות ונקבע, כי הזמנת ה- GO היא עסקה חד פעמית שלא תורחב בעתיד, הרי שהדבר תקף רק לגבי השנה השנייה ולמעשה יש לראות בהחרגה זו החרגה עתידית, שאינה מתייחסת להזמנות שכבר נעשו ולכן יש, לכל הפחות, להביא בחשבון הכמות בשנה הראשונה את הזמנת ה-G-ORDER.

מעבר לנדרש יצויין, כי הבחירה במילה "יעד" עומדת לחובתו של מנסח ההסכם ובענייננו, הנתבעות. ככל והנתבעות היו מעוניינות להציב את כמות היעד כיעד שעליו תקום ותיפול עסקה, מן הראוי היה שאלו תשתמשנה במונחים כגון, כמות מינימום של הזמנות. מקובלת עלי טענת התובעת, שכמות היעד נבחנה בין הצדדים כיעד מטרה ולא כהתחייבות מינימום. יעקב, בחקירתו הנגדית, לא התכחש לכך, שהייתה התחייבות לכמות יעד של 20,000 יחידות, אך עמד על כך שדובר ביעד, משימה, ולא התחייבות מינימום שאי עמידה בה באופן מוחלט תוביל לביטול הבלעדיות. לשיטתו וכפי שהעיד, הכמות של 20,000 לא הייתה תנאי "שעליו ייפול ויקום דבר" (עמ' 66 לפרוטוקול).

לסיכום נקודה זו, מתוך קשת המשמעויות האפשריות, המשמעות המגשימה בדרך הראויה ביותר את התכלית החוזית, היא זו המוצעת על ידי התובעת. לפיכך, ובהתאם לאמור, הזמנת ה- GO נכללת בכמות היעד.

מועד תחילת ספירת כמות היעד

שאלה נוספת היא, מהו המועד לתחילת ספירת כמות היעד. התובעת טוענת, שיש לחשב את כמות היעד החל מיום 7.7.2009 ובכלל זה לחשב את כמות ההזמנות שבוצעה בפגישת סדיקו. טוענות הנתבעות, שיש לחשב את כמות היעד החל מיום 1.1.2010 ובמשך 12 חודשים וכל ההזמנות שבוצעו קודם לתאריך זה אינן נכללות בכמות היעד. לשיטת הנתבעות, המסגרות שהוזמנו במחצית השנייה של שנת 2009 נועדו להימכר על ידי התובעת בשנת 2010, ומסגרות שהיו אמורות להיות מוזמנות בסוף 2010 היו אמורות להימכר בשנת 2011.

יצוין, הפער בין הכמות לפי התובעת לבין זו של הנתבעות עומד על כ- 14,000 מסגרות.

23

טענת הנתבעות, לא זו בלבד שאינה עומדת בקנה אחד עם מכלול הראיות, אלא אף נוגדת הגיון כלכלי סביר, ועל כן - נדחית.

השינוי שנעשה בהסכם בכתב לפיו, הבלעדיות תחל מיום 1.1.2010 נעשה לבקשתו של יעקב, מתוך רצון שהבלעדיות תיכנס לתוקפה רק לאחר שההזמנות תסופקנה, הרי מתן הבלעדיות ללא אספקת המוצרים עצמם מותירה את הבלעדיות ריקה מתוכן. בהתאם לכך, לתובעת אין שום אינטרס שלא לכלול את ההזמנות שהיא מבצעת תחת הבלעדיות, בפרט כאשר יש לכאורה כמות יעד שבה היא נדרשת לעמוד.

לטענת התובעת, יש להפריד בין הבלעדיות עצמה, אותה ביקשה להחיל מיום 1.1.2010 ולאחר שההזמנות תסופקנה לבין ההזמנות עצמן, אשר נעשו לצורך הבלעדיות וכחלק בלתי נפרד ממנה. התובעת תומכת טענה זו, בין היתר, על בסיס הסכמות אחרות שנקבעו בהסכם, אשר ביצוען בפועל התקיים קודם לתחילת הבלעדיות. כך למשל, סעיף 11 להסכם בכתב קובע, שמועד אירוע השקת הבלעדיות יהיה בסוף שנת 2009. יתרה מכך, הזמנת המוצרים אמורה להיות מסופקת קודם למועד ההשקה, שכן אחרת לא ניתן לקיים את ההשקה. לראיה, בגלל עיכובים באספקת ההזמנות שבוצעו בסדיקו, נדחה מועד ההשקה שהוסכם (ונקבע תחילה לחודש דצמבר 2010) לסוף חודש ינואר 2010.

התובעת תמכה טענותיה בהוכחת הנוהג הקיים בקשרי המסחר שבין התובעת לבין הנתבעות לפיו, הבלעדיות מתחילה רק לאחר שמסופקת ההזמנה (חקירה נגדית גלי, עמ' 469 לפרוטוקול). בנוסף, בא כוח התובעת עמד עם עדי הנתבעת על מספר דוגמאות אחרות המוכיחות, כי בהסכמי בלעדיות אחרים שהיו בין התובעת לבין הנתבעות, בוצעו הזמנות מספר חודשים בטרם החלה הבלעדיות אך ההזמנה נחשבה לצורך עסקת הבלעדיות. כך למשל וביחס להזמנות מהמותגים "פולו" ו"פראדה" שנמכרו בבלעדיות על ידי התובעת:

בהתייחס לעסקת הבלעדיות במותג "פולו" העידה גלי:

"ש. ... הכמות הזאת שעכשיו הוא היה באפריל 2009, הזמין,

ת. כן,

ש. זה נספר לצורך, יש לו בלעדיות על אותה כמות.

ת. נכון.

ש. אנחנו רואים פה בערך 5 חודשים גם של ייצוא, כלומר אם מאפריל עד ספטמבר בערך 5 חודשים. וכל הכמות הזאת שמיוצרת זה לצורך, שמיוצרת במסגרת הזמן הזאת מיוצרת לצורך העסקה הזאת.

ת. אני מניחה, כן," (עמ' 377 לפרוטוקול).

ובהמשך בהתייחס לעסקת פראדה ספורט:

"ש. על האופטי של פראדה ספורט. הבלעדיות ניתנה, כלומר ההזמנה הייתה באפריל 2009, מן הסתם גם שם באותו מועד גם סוכמה העסקה, אמת, של הבלעדיות?

ת. מן הסתם.

...

ש. אנחנו רואים פה שהתאריך, אירוע ההשקה נספח יב' 15.9.09

ת. אוקי.

24

ש. כלומר בערך 5 חודשים לאחר כריתת אותה עסקה, נכון? לא שומעים אותך, תעני.

ת. כן, סליחה." (עמ' 386 - 387 לפרוטוקול)

ובהמשך...

"ש. אנחנו גם מקודם ראינו שההזמנות של פראדה ספורט היו באפריל 2009, אמת?

ת. כן,

ש. כל ההזמנות של אפריל 2009 היא לצורך הבלעדיות הזאת שמתחילה ב- 2010, נכון?

ת. נכון." (עמ' 391 לפרוטוקול) .

 

גם דווידה בחקירתו הנגדית העיד לגבי הזמנת פראדה ספורט שהבלעדיות התחילה כבר מרגע ההזמנה (עמ' 640, 643 לפרוטוקול).

בהתייחס להזמנות שביצעה התובעת בעסקת הבלעדיות בענייננו, העידה גלי בחקירתה הנגדית, כי יש לחשב את כמות היעד החל מרגע ההזמנה הראשונה (ההזמנה שבוצעה בפגישת סדיקו):

"ש. ... עכשיו אני בסעיף 4 המטרה היא 20 אלף, נכון?

ת. מתוך הקטלוג רק.

ש. יפה, מתוך הקטלוג. מה שכתוב כתוב. אנחנו לא הולכים לשנות את זה.

ת. אז למה לא קראת עד הסוף?

ש. וכתוב פה "בתום 12 חודשים".

ת. נכון.

ש. ממתי?

ת. מההזמנה,

ש. מיום ההזמנה.

ת. נכון.

ש. תודה.

כב' השופט: איזו הזמנה?

ת. מרגע ההזמנה, יש אפשר לסייג בין ההזמנה לאספקה כי כמו שהוא אמר קודם יש הבדל,

כב' השופט: אז,

ת. בין הזמן, יש הבדל,

כב' השופט: 12 חודשים מההזמנה,

ת. כן מההזמנה,

כב' השופט: הראשונה?

25

ת. מההזמנה, כן." (עמ' 462-463 לפרוטוקול)

מכל האמור המסקנה היחידה האפשרית היא, שכוונת הצדדים הייתה לכלול את ההזמנות שבוצעו בסדיקו, ההזמנות שלאחר החתימה על ההסכם בכתב ולאורך החודשים של שנת 2009, במסגרת כמות היעד.

משך הבלעדיות

התובעת טוענת, כי הוסכם בין הצדדים שהבלעדיות תינתן לתקופה של שלוש שנים או תקופה בלתי מוגבלת, הכפופה לעמידה בתנאי ההסכם. אולם, התובעת לא הציגה מסמך מחייב או כל אסמכתא אחרת מהם ניתן יהיה ללמוד על הסכמה כאמור.

התובעת מבקשת להסתמך על טיוטות של הצעות הסכמי בלעדיות אחרים שנדונו בין הצדדים וטוענת, שניתן ללמוד מטיוטות אלה שכוונת הצדדים הייתה לקבוע בלעדיות לתקופה של 3 שנים. טענה זו אינה מתקבלת. מדובר בטיוטות של הצעות שבסופו של דבר נדחו ולא ניתן להסתמך על מסמכים אלו. בפרט, כאשר יש מסמך מפורש (הסכם הבלעדיות) הקובע אחרת.

התובעת מבקשת לתמוך טענותיה לעניין זה בהצגת תעודת בלעדיות שנמסרה ליעקב, לכאורה, בטקס השקת הבלעדיות מהנתבעות. על גבי התעודה רשום, שלתובעת זכות בלעדיות לשנים 2010-2012 (נספח כח' לתצהיר יעקב). הנתבעות שללו את מתן התעודה לתובעת והוסיפו, כי לא היה להן כל חלק בהכנת התעודה או בניסוחה וכי זו הוכנה ללא ידיעתן או הסכמתן (סעיף 28-29 לתצהיר מסימו).

עניין התעודה עלה בחקירות הנגדיות של עדי הנתבעות. העדים אמנם הסבירו על המעמד המביך בטקס ההשקה, כאשר מסימו נדרש להצטלם עם יעקב בעודם מחזיקים את התעודה. אולם, אף לא אחד מן העדים התייחס לעצם תוכנה של התעודה. המעמד המביך היה אמור להסב את תשומת ליבם של נציגי הנתבעות, בין היתר, גם לתוכן התעודה, אלא שאלו לא הביעו תרעומת או מחאה לתוכן השגוי (כך לטענת הנתבעות) בדבר הבלעדיות לתקופה של 3 שנים. אולם, אין בהיעדר הבעת מחאה מצד הנתבעות בזמן אמת כדי להעיד על כך, שהסכימו לבלעדיות של שלוש השנים, הרי לא ראו בתעודה משום מסמך מחייב ממילא. לא ניתן לראות בתעודה משום אסמכתא מחייבת.

בניגוד לטענות אחרות שהועלו על ידי התובעת, שאותן גיבתה במסמכים קונקרטיים ובתכתובות פנימיות, שעיגנו בצורה כזו או אחרת את טענותיה והיוו אסמכתא מספקת, התובעת לא הציגה אסמכתא רלוונטית, שתתמוך בטענותיה בדבר בלעדיות למשך 3 שנים. לפיכך, תקופת הבלעדיות היא עד לסוף שנת 2011 בלבד. העובדה, שהסכם הבלעדיות מציין מפורשות את שנת 2011 ואין התייחסות בהסכם לתקופות אחרות או קביעת תנאים להמשך הבלעדיות, יש לראות את תקופת הבלעדיות כחלה לכל היותר בשנת 2011, אך לא בהכרח מעבר לכך.

האם התובעת עמדה בתנאי ההסכם

האם התובעת עמדה בתנאי הסכם הבלעדיות וביתר דיוק, בכמות היעד של 20,000 יחידות. התובעת טוענת, כי עמדה בכמות היעד ואף עברה אותה. לשיטתה, כמות היעד כוללת הן את ההזמנות מקטלוגים/קולקציה והן את הזמנת ה- GO, ויש להביא בחישוב כמות היעד לשנת 2010 את ההזמנות שבוצעו בפגישת סדיקו. הנתבעות טוענות, שאין להביא בחישוב כמות היעד את הזמנת ה- GO ואין להביא בחישוב כמות היעד את ההזמנות שבוצעו קודם לתחילת הבלעדיות, אלא רק הזמנות שבוצעו במהלך שנת 2010. התובעת טוענת, שעמדה בתנאי ההסכם, ואילו הנתבעת טוענת, שלא עמדה בהם.

26

עיון בדו"ח ההזמנות לתקופה שבין אפריל 2009 לבין נובמבר 2010 (נספח לז' לתצהיר יעקב) מעלה, כי כמות ההזמנות הכוללת שבוצעה באותה תקופה (לא כולל סטוקים) עומד על 30,240 יחידות. לצורך חישוב מדויק לתקופה הרלוונטית לתובענה (יולי 2009 עד נובמבר 2010), להלן פירוט של ההזמנות שבוצעו על פי חלוקה של הזמנות קטלוגים והזמנות GO.

 

מבט על הדו"ח מוביל למסקנה, כי כוונת הצדדים אכן הייתה שהזמנת ה- GOתהווה חלק בלתי נפרד מעסקת הבלעדיות וכן, כי יש לחשב את הכמות החל מחודש יולי 2009. כל טענה או אפשרות אחרת המוצעת על ידי הנתבעות מרוקנת מתוכן את הסכם הבלעדיות ועל כן אינה אפשרית ואין לקבלה. יובהר, אם אכן כוונת הצדדים הייתה להחריג את הזמנת ה- GO מכמות היעד וכי כמות היעד תחושב רק על פי הזמנות שבוצעו במהלך שנת 2010. התוצאה הייתה, כפי שעולה מהטבלה, שהתובעת לא הזמינה אפילו חצי מהכמות הנדרשת (9,565 יחידות). אופן התנהלות הצדדים ושתיקת הצדדים בעניין במשך חודשים (עד לחודש אוקטובר כשהחליטו הנתבעות על ביטול ההסכם) מלמדת שטענות הנתבעות תלויה על בלימה. מהתמונה המתקבלת מהנתונים שבדו"ח, אם היו מתקבלות טענות הנתבעות, לא היה טעם בהתקשרות, שכן התובעת לא הצליחה להגיע אפילו לחצי מכמות היעד. המסקנה היא, כי כוונת הצדדים הייתה לשלב בין ההזמנות, היינו שכמות היעד חלה גם על הזמנות קטלוגים וגם על הזמנת ה- GO, וכי ההזמנות שבוצעו החל מיולי 2009 נכללות בכמות היעד.

בעוד שהתובעת פעלה על מנת לקיים את ההסכם, היו אלה הנתבעות שפעלו שלא כדין לביטול הסכם הבלעדיות. ביום 24.10.2010 ועוד בטרם הסתיימה שנת הבלעדיות הראשונה, הודיעו הנתבעות לתובעת על החלטתן לבטל את הסכם הבלעדיות בנימוק, שהתובעת לא עמדה בכמות היעד. קודם להודעתן, הנתבעות מעולם לא העלו בפני התובעת טענה בדבר קצב הרכישה האיטי ולא שלחו התראה כלשהי על אי עמידה בכמות היעד.

אכן וכטענת התובעת בסיכומיה נראה, שהנתבעות גמרו אומר בדעתן לבטל את הסכם הבלעדיות כבר בספטמבר 2009, כפי שעולה מתכתובת המייל בין ג'וזפה לבין גלי ואיציק מיום 27.9.2010 (נספח מג' לתצהיר יעקב), וכלשון המייל:"we agree that the best way is to stop RX exclusivity". הנתבעות רצו להשיק את המוצר מחדש ולבצע מכירה לכלל החנויות. בעניין זה העידה גלי:

"האמת היא שאנחנו רצינו להפסיק איתו את הבלעדיות כי הבנו שיש לנו פוטנציאל למכור יותר בשוק הפתוח, אוקי, למרות זאת אנחנו לא בהמות ובאנו והצענו לו את האפשרות להשלים את הקנייה כדי שהוא יוכל לזכות בבלעדיות לשנה נוספת.." (עמ' 518 לפרוטוקול).

27

הנתבעות מתייחסות לחלק האחרון של המשפט וטוענות, שהיעדר התייחסות התובעת לחלק האחרון של המשפט, שומט את טענותיה. אין לקבל טענה זו שכן, מלכתחילה, לא היה מקום להציב דרישה מעין זו בפני התובעת. אין לראות בהסכמתן לתת לתובעת אפשרות להשלים מכסה, שכבר הושלמה, כדי להכשיר את הפסקת הבלעדיות. במקום אחר בעדותה ציינה גלי:

"ש. זאת היתה הסיבה שלא, שביטלו את הסכם הבלעדיות, בגלל שלא עמדו בכמות המטרה?

ת. תראה היתה תרעומת מצד השוק על זה שיש ליענקל'ה בלעדיות בריי-באן אופטי ואנחנו הבנו שיש שלב שאם אנחנו ניקח ממנו את הבלעדיות יש סיכוי שאנחנו נמכור יותר." (עמ' 509 לפרוטוקול).

...

ש. ואתם רציתם למעשה לפתוח את זה לכל השוק, למכור את זה גם לאחרים.

ת. נכון.

...

ש. כן. את יודעת מתי התקבלה ההחלטה הזאתי לבטל את הבלעדיות?

ת. אני לא זוכרת בדיוק, זה היה בערך איזה חודש- חודשיים לפני שהגענו אליו למשרד." (עמ' 510 - 511 לפרוטוקול)

מן האמור אנו למדים על חוסר תום לב של הנתבעות ורצונן לבטל את הסכם הבלעדיות, לשם הפקת רווחים גדולים יותר.

נזקי התובעת

טוענות הנתבעות, שלתובעת לא נגרם כל נזק. לטענתן, בשנת 2011, התובעת תמרצה את עובדיה למכור מסגרות אופטיות אחרות. מאמץ זה צלח ובשנת 2011 גדלו מכירותיה ובהתאם גם הרווח הגולמי. משכך, כך טוענות הנתבעות, סיום הבלעדיות לא הסב לה נזק.

טענה זו אינה מתקבלת. העובדה, שהתובעת תמרצה עובדים לעבוד קשה ולבצע מכירות, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין אחריותן של הנתבעות ולעניין יכולתה של התובעת להפיק רווח גדול יותר, אם הייתה נשמרת הבלעדיות.

הצדדים הגישו חוות דעת מומחה לאמדן הנזקים הנטענים. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של ד"ר רועי שלם (להלן - שלם או חוות דעת שלם) ומטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של מר משה גרין (להלן - גרין או חוות דעת גרין).

שלם אומד את סך הנזקים שנגרמו לתובעת בגין אבדן רווחים (ישירים ועקיפים) עבור 20,000 מסגרות ועדשות מדגם RX, בסך של 24.266 מיליון ₪: אומדן הנזקים בגין שנת 2011 - 12,293,968 ₪, ואומדן הנזקים בגין שנת 2012 - 11,972,304 ₪. אומדן הנזקים בוצע על ידי אמידת היקף התזרימים שהיו צפויים לנבוע ממכירת מסגרות RX אם הבלעדיות הייתה נמשכת בשנים 2011 ו-2012. יוזכר, כי בכתב התובענה המתוקן מיקדה התובעת את נזקיה רק לנזקים הישירים בגין אבדן רווחים עתידיים של מסגרות ראיה ועדשות. בהתאם לכך, אומדן הנזקים עבור שנה אחת הוא 7,108,574 ₪ לפני מע"מ ובגין שנתיים (כולל שנת 2012) - 13,420,000 ₪ לפני מע"מ, ובסה"כ - 15,835,600 ₪ כולל מע"מ, לשנתיים.

28

גרין שולל את חוות דעת שלם וטוען, כי המתודולוגיה בה השתמש שלם שגויה מיסודה. לטענתו, לא נגרם כל נזק לתובעת כתוצאה מכך ש"נפגעה זכות הבלעדיות" שלה. כך, לשיטתו, לא ניתן לומר שכפועל יוצא, נפגע היקף המכירות שלה. לשיטתו של גרין, תוצאות הפעילות הכלכלית של התובעת כפי שהן באות לידי ביטוי בדו"חות הכספיים המבוקרים, מצביעים על כך שלתובעת לא נגרם כל נזק בשנים 2011 ו- 2012. בהתאם לכך, גרין מסיק, שלא נגרם כל אובדן רווחים לתובעת בגין סיום הסכם הבלעדיות.

לאחר עיון בחוות דעת הצדדים ומשמיעת המומחים בחקירותיהם הנגדיות, עדיפה עלי חוות דעת שלם. חוות דעתו של גרין נעדרת בדיקות מהותיות והכרחיות, שיעידו על טיבה ואיכותה של חוות הדעת. גרין נשאל בחקירה נגדית אם בדק את כמות המותגים שיש לתובעת, והשיב בשלילה (עמ' 694). בנוסף, לא בדק את כמות הלקוחות שביקשו לרכוש מותג RX או את הביקוש למותג עצמו (עמ' 695). גרין ציין, שחלק נכבד בחוות דעתו מבוססת על ידיעה אישית ולא מתוך בדיקה או מומחיות (עמ' 697). עיקר טענתו הייתה, שבמכלול הדברים ומבדיקה כללית שביצע לא נגרם נזק לתובעת כיוון שהיא רשמה רווחים:

"... ת. בסיכומו של עניין שסך הכל הרשת לא נפגעה, להפך.

ש. את זה שמענו, זה לדעתך, הרשת כן נפגעה או לא נפגעה. איך אתה יודע שהרשת נפגעה או לא נפגעה, לפי העלייה ברווחים ובמכירות.

ת. במכירות וברווחים." (עמ' 695 לפרוטוקול)

ובמקום אחר...

"ש. לקחו ממנו מוצר מסוים, הוא לא יכול למכור את המוצר האחר. יש לו גידול בכלל בכל המוצרים האחרים, בכל הרשת אופטיקה הלפרין. אתה אומר בגלל שיש גידול ברווח בכל סל המוצרים של אופטיקה הלפרין אין לי נזק בזה שלקחו לי את המוצר האחר. נכון, זאת הטענה שלך?

ת. אני אסביר. זה שלכאורה לקחו לי את המוצר אופטיקה הלפרין ולא יכולתי למכור אותו, אז ראשית מי אמר שלא מכרתי מוצרי אופטיקה הלפרין באותה תקופה והמוצרים לא שייכים לרייבן עצמה. א' היה לנו כמובן מסגרות מההזמנה הקודמת, לא מעט, בהיקף די דומה למה שנמכר ב- 2010, יכולתי גם לבצע יבוא מקביל כזה או אחר ואולי גם ביצעתי רק אין לי נתונים על הדבר הזה ומעבר לכך זה לא חלל ריק. מי שבא לקנות מסגרת משקפיים של אופטיקה הלפרין ולא היה לו, אז האופטומטריסט שהוא איש מקצוע פרה רפואי ממליץ לו מסיבות כאלה ואחרות לקנות מסגרת משקפיים אחר וזה מה שהוא קנה. זה לא המצב אדוני שבו אם... אם לא קיבלתי את מה שרציתי אז הלכתי. אם לא היה זה אז משהו אחר." (עמ' 683 לפרוטוקול).

על דברים אלה, ובשאלה דומה, השיב המומחה מטעם התובעת, שלם:

"ש. בוא אני אציע לך עוד הנחה. אתה הנחת גם שאבדן מכירה ברייבן אופטי לא פוצה במכירה של מוצר אחר?

ת. זה נכון. תראה באופן כללי חוות הדעת כאן מתייחסת לתמחור ישיר של אבדן רווח ממכירות. ואז בין השאר, אני מניח את ההנחה הזאת שאני תכף רוצה להתייחס אליה בצורה קצת יותר פרטנית,

ש. מספיק לי התשובה שלך שענית עכשיו.

ת. שנייה, אני בכל זאת רוצה להשלים.

29

...

באופן כללי, זה נכון שבגלל שאנחנו מדברים על נזק ישיר אז אני לא מתייחס לזה שיש פיצוי על ידי מכירה של מסגרת אחרת. הסיבה היא שקודם כל, מסגרות זה בסופו של דבר, מסגרת זה מוצר אופנה. ויש הבדל גדול מאוד בין המסגרות של רייבן לבין המסגרות הרגילות שנמכרות באופטיקה הלפרין, רואים את זה שלמשל שעלות מסגרת ממוצעת באופטיקה הלפרין היא בערך 40 שקל, ועלות מסגרת ממוצעת של רייבן זה פי 4 או פי 5 מזה. גם המיתוג של הרשת, שאנחנו מכירים אני חושב כולנו את מר הלפרין בטלוויזיה אומר שמשקפיים זה מוצר צריכה בסיסי, ובעבר שברנו את המחירים. כלומר, המיתוג של הרשת הוא מיתוג משקפיים זולים, ורייבן זה בדיוק הצד השני של זה. אז השאלה היא קצת דומה, בשביל להמחיש את זה, השאלה היא האם כשמישהו נכנס לסוכנות כלמוביל ורוצה לקנות מרצדס, מה הסיכוי שהוא יצא משם בסוף עם יונדאי. זה גם נמכר שם, אבל בעצם מיתוג מאוד מאוד שונה. ההנחה שלי בעצם בתוך חוות הדעת, שזה יהיה חלק נמוך מהלקוחות, ואני מעריך שזה נכון." (עמ' 330 -331 לפרוטוקול)

מעבר לדבריו האמורים לעיל של שלם, יש להוסיף ולקחת בחשבון, שהתיאור שהציע גרין חוטא למציאות בשטח. ראשית, האופטומטריסט אינו זה שמבצע ומשווק את המוצר ולפיכך, אינו יכול להציע מסגרות אחרות. גרין יוצא מנקודת הנחה, שאם אין מוצר אחד (המותג), אז יימכר מוצר חלופי אחר במקומו. לכאורה ובאופן תיאורטי זה אמנם יכול להיות, אלא שהנתבעות לא הוכיחו טענה זו ולא הציגו תימוכין לטענתם אף לא במסגרת חוות דעתו של גרין. דבריו של שלם, הם אלה המשקפים את המציאות הצרכנית. תפיסת המותג כשמשהו יקר אינה משתווה למוצר זול אחר ואכן, ככל שמדובר במותג, תחליף זול לא בהכרח מהווה תחליף עבור הצרכן.

יתרה מכך, מעבר לאפשרות של החלפת המותג במוצר אחר, עדיין קיים הפסד רווח, הנובע מהפער שבין מחיר המותג היקר לבין מחיר המוצר הזול יותר. לפיכך, ממילא יש הפסד רווח.

לטענת הנתבעות, התובעת נהנתה מבלעדיות בשיווק RX עד לחודש ספטמבר 2011. התובעת השיבה, כי הלכה למעשה לא נהנתה מהבלעדיות משום שתנאי הבלעדיות השתנו ומשום שהתובעת נדחתה כאשר ביקשה לבצע הזמנות חדשות.

עיון בראיות מוכיח, כי בפועל הבלעדיות שניתנה לתובעת לעוד חצי שנה כמו גם ההצעה לבלעדיות לשנת 2011 (שהועבר לתובעת בנובמבר 2010) היו ריקות מתוכן ולא ישימות. התובעת נדרשה להשיב להצעה תוך כשבועיים ולמעשה לבצע את ההזמנות תוך חודש מיום ההצעה, זאת אף על פי שהנתבעת הודיעה חודש קודם לכן על ביטול ההסכם.

הנתבעות העלו את טענת אי עמידה ביעד שנקבע רק בחודש אוקטובר 2010. הן לא עדכנו את התובעת שהיא עלולה לאבד את הבלעדיות ובכך לאפשר לה לרכוש את המסגרות במועדים סבירים, אלא דחקו אותה לפינה חודשיים לפני סיום הסכם הבלעדיות, זאת למרות שגמרו אומר בהחלטתן כבר חודש קודם כן.

העובדה שהציעו תנאים חדשים אינה מכשירה את פועלן של הנתבעות. יתרה מכך, ובהתייחס לטענות אחרות שהעלו הנתבעות, העובדה שהנתבעות מבקשות להסתמך על המלאי המצוי בידי התובעת כמלאי שיוכל לשמש אותה לשנה שלאחר מכן, מחזק את טענות התובעת, שהמלאי הנדרש לצורך עמידה בכמות היעד אינו נבחן מידי 12 חודשים מתחילת השנה, אלא מרגע ההזמנה.

30

בנוסף, וכפי שהוסבר לעיל, הנתבעות התנו את המשך הבלעדיות בתנאים שונים מאלה שנקבעו בהסכם הבלעדיות. כך בתכתובת מייל שנשלחה מגלי ליעקב מיום 22.3.2011 (נספח מו' לתצהיר יעקב), הציגו הנתבעות תנאים חדשים, אשר חלים רטרואקטיבית כבר מינואר 2011, לפיהם הנחת הבלעדיות לא תהיה תקפה עוד ונקבעו הנחות אחרות, התובעת תוותר על כל תביעה או דרישה שיש לה בעניין הסכם הבלעדיות ותנאים אחרים, שאינם מיטיבים עם התובעת כפי שהיה בהסכם הבלעדיות.

לפיכך ובניגוד לטענת הנתבעות, התובעת לא נהנתה מבלעדיות עד ספטמבר 2011 ולא נהנתה כלל מהבלעדיות במהלך שנה זו.

טענת היעדר נזק ולחלופין הקטנת הנזק על ידי יבוא מקביל

אשר לטענה בדבר "הקטנת הנזק" יצויין, שלא הובאו ראיות מספקות שישכנעו, כי התובעת לא עשתה די כדי להקטין את נזקה. יתרה מכך, חוות דעתו של גרין, המומחה מטעמן של הנתבעות אף טוען אחרת. חוות דעתו מבוססת עיקרה ככולה על הטענה, שלתובעת לא נגרם כל נזק והיא אף גרפה רווחים באותן שנים בהן היא טוענת לנזקים. טענה זו שומטת לכאורה את הקרקע מתחת לטענות הנתבעות בדבר הקטנת הנזק. מדובר בטענות סותרות, שאין מקום לקבלן. שלא כטענתן, אין מדובר בטענות חלופיות אלא בטענות שיש ביניהן סתירה מהותית, בהיותן מבקשות להסתמך על מצג עובדתי הפוך. הנתבעות טוענות, שהרווח התפעולי של התובעת לאחר סיום הבלעדיות גדל. רווחיות התובעת לא נסתרה ומהווה ראיה לסתירת טענות הנתבעות בדבר הקטנת הנזק.

התובעת הסבירה, שייבוא מקביל אינו פתרון ישים עבורה, כיוון שלא ניתן לרכוש את כל סוגי המודלים, אלא מלאי מצומצם, וכן, שלא מדובר בהכרח על הספקה רציפה של המוצר. מעבר לכך, לטענת התובעת, יבוא מקביל כלל אינו חל על מסגרות אופטיות. התובעת הוסיפה, שניסיונותיה לפנות למשווקים אחרים לרכישת מסגרות אופטיות, סוכלו על ידי הנתבעות.

לאור כל האמור נראה, שהתובעת פעלה בערוצים האפשריים עבורה, גם אם לא בדרך של ייבוא מקביל, להקטנת נזקיה.

 

 

מתן חשבונות

מסקנת פסק הדין היא, שהתובעת זכאית לפיצוי בגין אובדן רווחים בשנת 2011 ואינה זכאית לפיצוי בגין אובדן רווחים בשנת 2012. התובעת הגישה חוות דעת מומחה, שהתקבלה, לפיה, הנזק הישיר שנגרם לה בשנת 2011 הוא 7,108,574 ₪. בסעיף 17 לסיכומיה הבהירה התובעת, שעם קבלת חוות דעת המומחה, החליטה לשנות את נזקיה הנתבעים ומיקדה את "נזקיה הנתבעים בנזקים הישירים שנגרמו לה, היינו 'אובדן רווחים עתידיים בגין מכירת מסגרות הראיה' ו'אובדן רווחים צפוי בגין מכירת עדשות' - רווחים אשר ניתנים לכימות קל יותר והינם ברורים".

בנסיבות אלה, מתייתר הסעד של מתן חשבונות.

סוף דבר

התובעת הציגה מכלול ראיות ועדים המוכיחים את עיקר תביעתה. מאידך, הנתבעות לא הציגו ראיות מספקות להוכחת טענותיהן ובחרו שלא להעיד עדים מרכזיים מטעמן, שיכלו לשפוך אור ולחזק טענותיהן. תחת זאת, העדה המרכזית מטעם הנתבעות והמסמכים שנכתבו על ידי נציגי הנתבעות חיזקו ותמכו דווקא בטענות התובעת.

לסיכום, התובענה מתקבלת בחלקה, באופן שהנתבעות תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, בגין נזקים שנגרמו לה על אבדן רווחים בשנת 2011 בסך של 7,108,574 ₪, בתוספת מע"מ כדין, כאמור בעמוד 20 לחוות דעתו של שלם. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 6.2.2014, יום הגשת כתב התביעה המתוקן, ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבעות תשלמנה לתובעת הוצאות משפט (אגרות בית משפט, שכר בטלה של עדים ושכ"ט מומחה), בכפוף להצגת חשבונית או אסמכתא לתשלום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום הוצאת האסמכתא ועד לתשלום בפועל.

הנתבעות תשלמנה לתובעת, יחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 400,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו, 30 מאי 2016, בהעדר הצדדים.